בשעת כינוס אני מכנס בספרים אחדים את מאמרי על סופרים, חוקרים והוגי-דעות בישראל בתקופה החדשה, שהיו מפוזרים במאספים וכתבי-עת. נסיון ראשון לכך נעשה בספרי “מחקרים ונסיונות”, שיצא לפני תשע שנים (הוצאת א. י. שטיבל, וורשה תרפ"ה) ואזל בינתים משוק-הספרים.

קראתי את הספרים בשם “ראשונים ואחרונים”, כי כוללים הם מאמרים על ראשונים, מבני הדור הראשון לתרבות-ישראל החדשה, ועל אחרונים – מבני דורנו. ואין ראשון ואחרון כאן ראשון במעלה ואחרון במעלה, אלא ראשון בזמן ואחרון בזמן. ועל-כן גם סדר המאמרים בספרים האלה הוא לפי תולדותיהם של האנשים, או לפי מעשיהם ופעולותיהם – המוקדם קודם והמאוחר מאוחר. אבל יש שגם על-ידי קרבת הרוחות של הנושאים, או על-ידי אטמוספירה קרובה נתקרבו המאמרים זה לזה.

אולי הדבר צריך התנצלות, שאני חוזר ומפרסם כאן מאמרים, ברובם על סופרים עברים מימי ההשכלה ועד היום, גם אחרי פרסמי את ספרי “תולדות הספרות העברית החדשה” (הוצאת “דביר”, תל-אביב תרפ“ח-תרצ”ב, ד' ספרים), שבו דנתי – ולפרקים גם בהרחבה – על אותם הסופרים מימי ההשכלה ועד היום. אבל הדרך של תולדות הספרות היא אחרת מדרך המסה הבקרתית והמונוגרפיה. שם עומד לפנינו במרכז ההתענינות וההסתכלות הכלל, וכאן – הפרט. שם ההצטרפות והחבור שבין היוצרים הם לנו עיקר, וכאן ההבדלה וההבלטה האישית. שם הרבה נותן לנו ההמשך, וכאן הרבה נחשב לנו ההפסק, הפסוק לעצמו עם הנקודה העצמית. אף שני הספרים שלי – “תולדות הספרות העברית החדשה” וספר המאמרים והמסות על הספרות – יוצאים לדון אם כי על-פי רוב על אותם הענינים, משתי נקודות-ראות מיוחדות ושונות אלה, שאינן סותרות זו את זו, אבל משלימות זו את זו.

דרך המסה הבקרתית והמאמר הוא המוקדם, לכל הפחות אצלי, בזמן. ועל-כן יש בכמה מן המסות שלי גם מעין מעשה הכנה אל עבודתי בספרי “תולדות הספרות העברית החדשה”. מטעם אישי, שלא למחוק עקבות העמל שעמלתי להשיג דבר אחד בזמנים שונים ובצורות שונות, ועוד יותר מתוך נמוק עניני, כללי, שלא לזקוף לזכותי בלבד דברים שאולי לא הייתי מגיע אליהם בלי הדברים שנתגלו בינתים על-ידי אחרים ושחדשו אותם בינתים אחרים, לא הכנסתי על-פי רוב שנויים בתכנם של המאמרים, ואפילו כשתוכן זה נתברר לי אחר-כך יותר, ואף בררתי אותו יותר בספרי “תולדות הספרות העברית החדשה”. במקומות אחדים שעשיתי זאת ציינתי זמן ההוספה שהוספתי. כן הוספתי בספרי זה פרק חדש למאמרי על הרנ"ק וסיימתי אותו – במהדורה הקודמת, שב“מחקרים ונסיונות”, היה בלי סיום, – והוספתי כמעט פרק שלם, הפרק האמצעי, למאמרי על שד"ל – על-פי מחקר מאוחר שלי, הנוגע בהתנגדותו של שד"ל לתורת שפינוזה ובוכוחו עם אלה שננהו אחר תורה זו – וכיוצא בזה.

שנויים גדולים מאלה הכנסתי בצורת המאמרים, כשראיתי אותה בלתי-הוגנת לדברים המכונסים בספר. אולם יש שבבואי לשנות את הצורה הייתי מוכרח לשנות אם מעט ואם הרבה גם בתוכן. המאמרים שעל-ידי שנוי צורה הגעתי בהם גם לידי שנוי תוכן הם בספר הראשון המאמר על אייזיק הירש וייס והמאמר על נחום סוקולוב. בבואי לשנות את צורתו של מאמר, שהדפסתי לפני שמונה שנים, על חיים יחיאל בורנשטיין, בהיותו עוד בחיים, באתי לידי מסקנה, שעלי להתחיל את הדבר מחדש. כתבתי אפוא מאמר חדש ונתתיו במקומו של המאמר הישן, שלא נשאר ממנו אפילו כדי “לוז של שדרה”.

בכמה מאמרים שבספר כנסתי “יריעות” שונות של מאמרים, שכתבתי על ענין אחד בתקופות שונות, וחברתי אותן אחת אל חברתה, וכשלא מצאתי את הקשר והחבור ביניהן לא הכנסתי בהן ערבוביה ומהומה, אלא נתתי אותן זו לחוד וזו לחוד, וכך ימצא הקורא שני מאמרים, ואף יותר משנים, בספר אחד על אישיות אחת. בספר הראשון ימצא שני מאמרים על פרישמאן, ובספר השני ימצא אף יותר משנים על אחד-העם ועל ברדיצ’בסקי. המאמרים האלה הם שונים זה מזה בהלך-רוחם, ובכל אחד מהם אני רואה את האישיות מזוית-ראיה אחרת, והן כדיוקנות של אדם בתקופות-חיים שונות ובמצבים שונים, שכולם יחד מצטרפים לאיקונין שלו.

כיון שנקודת-המוצא בכל מאמר ומאמר שבספר היא הארת פני אישיות מתוכה, לא מנעתי את עצמי בכמה מאמרים מספר על מעשיהם של הסופרים, שנמצאתי בחברתם או שהתהלכתי ביניהם – מעין דברי זכרונות, – עד כמה שיש בהם להבהיק לפנינו משרשם. עם זה לא מנעתי את עצמי גם מחקירה ודרישה, ואחדים מן המאמרים האלה הם גם מעין “מחקרים” על אישים, מעשיהם ויצירותיהם. אבל הוצאתי מכלל הספרים האלה כל מחקר ספרותי אחר, היוצא מגבולות האישים.

תל-אביב, אייר תרצ"ד. פ. ל.