רקע
יעקב שטיינברג
על דוכן העבדים

בשוק הגויים אשר במזרח המולת ישמעאלים: נער-ישראל נצב על דוכן-הממכר, המתרומם מעל בימת-העבדים, וראשית המחזה עולה בתשואות-מטעמים כעלות ריח המבשל מפארור הנזיד. איש-המכר, גדול כל סוחרי הגויים בנפות בקצור לו שעתו אולי יאבה ויחיש את מעשה ממכרתו כמעשה מתנה; מבטו יגע בנער הנמכר, אך בחון לא יבחנהו, את חכמת פניו או גלילי ידיו או רום כתפיו, ראשית-חותם לעוז הגבר העתיד לבוא – כי כמוכר על-נקלה הקריב הפעם לפני הישמעאלים את חניך-העבדים הטוב, ואיש אשר לא ידע עד-תום את משפט האדירים האלה, לאמר: כי סחרם כמשחק ורשעם כשיג דברים אשר לא יכבד למראית עין, יחשוב לראות לעיניו עצרת-תעלולים לאחד המועדים במזרח, אשר ראשיתה תהפוכות גבורה מזה ומזה ואחריתה רק תהלוכת שלום, בשוב בני-קדם לאהליהם והרמנותיהם והם גאים וריקים כבצאתם. רק הם, הישמעאלים הצובאים מקרוב ומרחוק בכל המקום והם כרואים-נעלסים וכקונים-מקנאים גם יחד, יפיקו את מיטב מבטם אל מול פני האדון, אשר לא יכזבו לבני-קדם יודעי סתר-פנים: – הנה הטיל מחופן-יד למשנהו את מגלב-הראוה, גלל את רצועת-ההכות מעל מקלה, חזר וכרכה והציב את קצה זנבה, דמות נחש מקופל-גוף וזקוף-ראש, והם אומרים בלבם: גם באצבעותיו המתחפשות יתנכר האדון; הנה הדף כמו-רגע בעקב נעלו את הסד מסולסל-השינים, המבהיק בחלקת עצו מלב הבימה, והם נדים בראשם: גם ברגלו הערם יערים האדון; הנה האהיל במבטו על ראש העדה מזה, השקיף עליה במלוא עיניו, עד היות במשקע שפתיו החיוך הפוקד-קרואים ועד הפוך חיוך זה רק בהרת טפלה, מין נוגה-פרצוף בא-מאליו השכיח בזוהר המזרח, והם מחייכים למולו ללא התחפש: גם בעיניו לא ייאמן האדון.

אך מעבר מזה, כציציות בכנפות המחזה, נפוצים לרוחותיהם בני אברהם, יצחק ויעקב, המלווים המקודשים אשר מעולם, אשר זה דרכם, בהריחם מקרוב או מרחוק ריח פורענות הנחשבה כמו מות, המעניקה אֵבל כמו קבורה – והכינו מבעוד שבתם בבית את לבם ואת נאד יגוניהם, והמתינו עד גמול הרעה ועד הסתמן בה אותות כליה ברורים, כאות הנדרש גם מעל פני המת, ויצאו אחרי כן לחולל את עלילת הלויה, את הלויה הגלויה והגדולה על מטעמיה המרים, אשר מותר-טעמה ישאר עמהם לאורך ימים; המרבה ירבה והממעיט ימעיט, ושאריתם-מרביתם ילכו בחובת ההליכה הזאת כברת דרך לא-גדולה. הנה הם מתראים במלוא הככר, ואף עין רחבת-ראות לא תוכל למנות כמו את רחש פרצופיהם המזילים את יזע ההמתנה התפל: – הללו אוו להם מושב, צידתם בין ברכיהם המקומרות למנוחה, וגליונות העטיפה אשר לצידה הזאת, האטומים משמנונית המאכלים, סוככים על ראשיהם מפני עוז השמש ומאהילים למחצה מפני המחזה; אחרים מתהלכים אנה ואנה, מפליגים אל קרבת הישמעאלים, עד היות בהלוכם הרמז לקרבת תחומים, משתקעים כה וכה מול פני האדון, עד היות בפניהם הרמז אשר לקוצר-הרוח; והרבים, מרבית כל הקהל הרוגש הזה, עומדים הכן על רגליהם, מעגלים-מעגלים, עמוד נדיבי-מלוים בפתח לויה, וממתינים יחד המתנת אחים, מלבד אשר כה וכה ישט איש עם חברו הצדה למען שארית-ענין או ראשית עסק חדש, אף ממעגל למעגל יאבירו לסירוגין דברי-תחרות, אות ידוע ומפורש לתחרות הבטלה הערבה אשר בלעדיה לא יתכן צבא אנשים עומד על רגליו באפס מעשה. אך כולם גם יחד יודעים היטב בלבם, כי תעמוד להם זכות-מצוה, כי יש גלגל-מורשה החוזר מאליו בכל הליכותיהם ומחזירם מאליהם מתפלות לטהרת-לבבות, וכי לא היתה עוד מעולם בישראל לויה אשר לא תשלים את חוקה בתמרורים. ואמנם כתקותם כן יהיה: מעברים תשוב ותעמוד בחצי הככר מזה המית נכאים, אשר לעומתם תגאה בחלקת הככר האחרת המולת הישמעאלים; דמיון נאה ללוית-מתים כהויתה, אשר המלוים ייטיבו להראות כאבלים וכאמיתיים מהם יגלגלו אחרים את שאונם והמונם. ועוד יבוא ויגיע גם לדמיון האחר אשר ביניהם ובין העומדים לפתח נפטרים: שאול והשיב על האיד אשר נפל. הרפאו רופאים? ההקדימו כל רפואה? ההביאו עד הלום לאחרונה גם מן התחבולות אשר לרופאי-אליל, כי כן הלא יעשה האיש המשכיל בהתעטף לבבו למראה מחלה אנושה? זה בכה וזה בכה, ואחד – אשר נלאה מעמידת-רגלים, מיסורי מצוה זו שכולה ברשות הרבים, מהמית-לב זו הדומה לאבידה שאין לה חוזרין – יהס את הדוברים לרגע מנוחה או להרהורים המחזירים את הנפש לשלה: דרך כל בשר.

ושם, בלב היגון אשר על דוכן הממכר נצב נער-ישראל, בעיניו התמהון הגדול אשר לכל יוצא-לעבדות ובלבו חזון תמורות לא-מתקיימות. מן הככר, אשר משם נסבו עוד תמול ושלשום גבולות מכורתו עד לאפסים לא-נודעים, ינוד אל אזנו רעש ישמעאלים, קונים נלוזים מאריכי-שיגם; ומעבר הככר מזה, מקום התקהל אחיו הקרובים והרחוקים לשים תָּהֳלָה בגורל, תעלה לאזניו ההמולה הרעה מכל תשואות-ריק אשר בעולם הזה, הלא היא תאנית-אחים ללא תשועה. הארוכה בשעות הרעות, זו אשר הנמכר-לעבדות לא ימצא עוד עד-עולם לשון-חרות אשר תשיחנה ואוזן לאיש-בן-חורין אשר תשמענה, עוברת ומתגלגלת בעצלתים באחותה, שעת עבדות ראשונה אשר מעט רווחה בעתה: בצאת ממצרי-החיים אשר לעבד החדש תבונות החופש הישנות ולקח העבדות טרם יבוא לרשת את מקומן.

מהו פרויקט בן־יהודה?

פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.

אוהבים את פרויקט בן־יהודה?

אנחנו זקוקים לכם. אנו מתחייבים שאתר הפרויקט לעולם יישאר חופשי בשימוש ונקי מפרסומות.

עם זאת, יש לנו הוצאות פיתוח, ניהול ואירוח בשרתים, ולכן זקוקים לתמיכתך, אם מתאפשר לך.

אנו שמחים שאתם משתמשים באתר פרויקט בן־יהודה

עד כה העלינו למאגר 47810 יצירות מאת 2658 יוצרים, בעברית ובתרגום מ־30 שפות. העלינו גם 20265 ערכים מילוניים. רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי.

בזכות תרומות מהציבור הוספנו לאחרונה אפשרות ליצירת מקראות הניתנות לשיתוף עם חברים או תלמידים, ממשק API לגישה ממוכנת לאתר, ואנו עובדים על פיתוחים רבים נוספים, כגון הוספת כתבי עת עבריים, לרבות עכשוויים.

נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!

רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי. נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!