בֵּין עִיֵּי עוֹלָם זֶה מַה קַּל לִיגַע-עֵינַיִם

לָתוּר אַחֲרֵי הַתֵּל הַצּוֹפֶה פְּנֵי מְנוּחָה;

עֲלוֹת וַחֲזוֹת מִשָּׁם, וַחֲשֹׁב: לֹא עֵת מֹאזְנַיִם,

לִשְׁקֹל בְּאֵימַת כְּסִיל זוֹ אַחֲרִית גֶּבֶר דְּלוּחָה.

אִם אֻמְלַל מַעֲשֶׂה אִישׁ וְהָשְׁלַךְ בְּאֵין-רוֹאִים

כִּפְרִי מִכַּף הַיֶּלֶד הַשָּׂשׂ לִמְשׁוּבַת חִנָּם, –

עַל-מָהּ עוֹד מְדֹד בְּזֶרֶת הַשְּׁבִיל אֶל חוֹר-מַחֲבוֹאִים,

מַה מֵּלִיץ לְנִפְשָׁעִים וּמְחוֹת לֹא יֵדַע דִּינָם?

זֶה פְּרַקְלִיט שָׁב מִדִּין וְכִפַּת רֹאשׁוֹ שְׁמוּטָה,

וּמִצְחוֹ מַעֲלֶה אֵד מִפִּלְפּוּל חַם בַּמֹּחַ: –

וּפָרַט שׁוּב נְאוּמוֹ וְ“הֵידָד” שָׁוֶה פְּרוּטָה

יַעֲטֵהוּ רֶגַע הֶבֶל לְחַטֵּט וְלִשְׂמֹחַ.