רקע
ברל כצנלסון
לעבוֹדת התרבּוּת של הנוֹער העוֹבד

1

(בּועידת הנוֹער העוֹבד, תל-אביב, תשרי תרפ"ז)

ישבתי בּועידתכם כּתלמיד לפני רבּוֹ. הקשבתי ולמדתי הרבּה בּועידה זוֹ, שהיתה למוֹעצה תרבּוּתית רצינית. אוּלם לא ארצה ולא אוּכל לפתוֹר שאלוֹת שנתעוֹררוּ מתוֹך העבוֹדה לאחר שלא נמצאתי בּה כּל השנה. אגע אך בּאוֹפי הכּללי של מפעלכם, של הסתדרוּת הנוֹער העוֹבד. נדמה לי, כּי לא רק האדישים למפעלכם, אלא גם אתם בּעצמכם אינכם עוֹמדים על כּל רצינוּתוֹ של מפעל זה. אינני יוֹדע הסתדרוּת נוֹער אחרת בּעוֹלם וּבתנוּעת הפּוֹעלים היהוּדית, אשר תִשוה להסתדרוּתכם בעוֹשר תפקידיה ותכני פעוּלתה. כּל תנוּעת נוֹער רוֹצה לעשוֹת בּעצמה על ידי פעוּלה עצמית, בּכּוֹחוֹת הטבוּעים בּנוֹער גוּפוֹ, את הפּעוּלה החינוּכית הנַעשֹית כּרגיל על ידי בּית-ספר, מפלגוֹת וכל מיני מוֹסדוֹת והסתדרוּיוֹת של בּוֹגרים. הקלוּבּים של הנוֹער בּאמריקה הציגוּ לעצמם בּראשוֹנה פּרוֹבּלימה זוֹ של יצירת הנהלה עצמית של נוֹער, והנה כּאן הגענוּ ל“רפּוּבּליקה של נוֹער” המַקיפה את כּל חייו, ולא רק את צרכי המשׂחק, הספּוֹרט והתרבּוּת; הגענוּ להנהלה עצמית של נוֹער, אשר הסתדרוּתוֹ היא לוֹ גם לשכּת עבוֹדה גם סקציה מקצוֹעית. להיקף המכשירים החינוּכיים של הסתדרוּתכם לא הגיעה עדיין שוּם הסתדרוּת אחרת. הסתדרוּתכם מכינה את הנַער להיוֹת אזרח בחברת העוֹבדים לכל ענפי הפעוּלה החברתית, היא יוֹצרת כּבר חברת עוֹבדים צעירה, ואין זוֹ רק דרך להקלת חייו של הנוֹער העוֹבד, אלא גם דרך לחינוּכוֹ. מבּחינה זוֹ כּל סעיפּי פּעוּלתכם הם סעיפים של הפּעוּלה התרבּוּתית, כּי התפיסה הנכוֹנה של עבוֹדה תרבּוּתית זוֹהי תפיסה רחבה של תרבּוּת החיים לכל גילוּייהם.

תנוּעתכם, כּמוֹ כּל יצירתנוּ בּארץ, נאלצה אף היא לא לקבּל שַבּלוֹנה מן החוּץ, אלא להיוֹת נשענת על כּוֹח הצמיחה של ארץ-ישׂראל ושל תנוּעתנוּ החלוּצית. וכוֹח צמיחה זה גדוֹל הוּא יוֹתר מאשר אנוּ נוֹטים לשער. הפּעוּלה הקטנה, שלפני שנתים בּדיוּק הוּנח לה יסוֹד בּחדר קטן בּבית-הספר לילדי העוֹבדים, כּבר נשׂאה פּרי, אוּלם אין אנוּ רוֹאים עוֹד את כל רוֹחב האוֹפק הנשקף לה.

על תנוּעתנוּ עברה שנה של משבּר, של צמצוּם העליה, של חוֹסר-עבוֹדה ושל חוֹסר-התישבוּת. לולא זאת היתה תנוּעת הפּוֹעלים, וגם תנוּעתכם, נמצאת בּמצב אחר של גידוּל כּוֹחוֹת מאשר כּיוֹם. אוּלם דוקא השנה עברתם אתם מחיפּוּשׂ עבוֹדה בּלבד להעברת החברים אל יצירתנוּ המשקית. התחלתם בּפעוּלה זוֹ בּהיקף קטן וּבעזרה לא מספּיקה מצד תנוּעתנוּ, אוּלם איני יוֹדע, אם יש דרכים כּה מקוֹריוֹת וחשוּבוֹת להעשרת חיי הנפש של הנוֹער כעבוֹדוֹת הקטנוֹת האֵלוּ שהתחלתם בּהן.

נתבּרכתם השנה גם בּהנחת יסוֹד לקשר בּין העיר והכּפר. לא כּל תנוּעת נוֹער בחוּץ-לארץ, וּמה גם בּין היהוּדים, הצליחה לגַשר בּין שתי סביבוֹת אלוּ. גם אצלנוּ דרוּש עדיין להשקיע בּזה מאמצים גדוֹלים, מחשבה רבּה ורצוֹן טוֹב. הנה ראינוּ כּאן זה עתה נסיוֹן של התנַכּרוּת מצד מקוֹם חקלאי אחד, ואני רוֹאה חוֹבה להזהירכם, שלא תפגשוּ התנכּרוּת זוֹ מתוֹך קוֹצר-רוּח וּדחיה. הסתדרוּתנוּ, וכן גם הסתדרוּת הנוֹער, הנָה קיבּוּץ גָלוּיוֹת של פּזוּרינוּ בּין כּל העמים והתרבּוּיוֹת; וטבעית היא הזרוּת שיֶשנה לעתים בּין חלקים שוֹנים בּתוֹכנוּ. אין לפגוֹש זרוּת זוֹ מתוֹך התרגזוּת, אלא להתיחס אליה בּסבלנוּת. לפני שנתים התיחסוּ רבּים מאד בּלגלוּג לכל ההתחלה הקטנה של הנוֹער העוֹבד, אוּלם אתמוֹל היוּ כּבר רבּים מהמלַגלגים כּאן, בּאסיפת הפּתיחה של ועידתכם, כּי המעשׂה כּבש את הלבבוֹת. ואם יש עדיין פּינוֹת, שטרם הכּירוּ בּקשר המוּסרי הקוֹשר כּל עוֹבד, בּקשר החלוּצי המיוּחד הקוֹשר את כּל הנוֹער העוֹבד בּארץ-ישׂראל, אל להתיחס אליהם כּאל עוֹמדים בּחוּץ.

דוּבּר כּאן על האוֹפי של עבוֹדתכם התרבּוּתית, אם היא צריכה להיוֹת המוֹנית או להתכּוון ליחידים, אם צריך להעדיף בּה את היחיד אוֹ את הכּלל. אתם הלכתם בּדרך הפּשוּטה, הטבעית והמוּסרית, אשר נאלצתם ללכת בּה, בּדרך הדאגה לאלה הנמצאים בּשפל המדרגה התרבּוּתית. על ידי זה שהתאַמתם את עבוֹדתכם התרבּוּתית לאלה, אשר במלכּוֹדת אחרת לא היינוּ מעלים אוֹתם לעוֹלם, עשׂיתם פּעוּלה הסתדרוּתית וחינוּכית גדוֹלה; אוּלם טעוּת היא לחשוֹב, כּי הסתדרוּת המתכּוונת לעבוֹדה רחבה ועממית יכוֹלה להזניח את חינוּך היחיד. טעוּת היא לחשוֹב שיש ניגוּד בּין שתי הדרכים של חינוּך הכּלל וחינוּך היחיד.

בּתוֹכנוּ טבוּעה לעתים הנטיה להביא מחשבה אחת לידי “אחדוּת” מוּחלטת ולחשוֹב אוֹתה לאמת היחידה. ישנה אצלנוּ הנטיה להפשיט רעיוֹן, להוֹציא מתוֹכוֹ את עוֹרקיו וגידיו וּלהשליט סכֵימה אחת בּחיינוּ. אוּלם נטיה זו היא מוּטעֵית. אין “אחדוּת” כּזוֹ בּחיים. האדם הוֹלך על שתי רגליים ולא על אחת. מזה וּמזה אַל תנַח ידיך – זהוּ כּלל גדוֹל שאנו צריכים לנקוֹט בּעבוֹדתנוּ.

תנוּעתכם שהיא בּעלת אוֹפי עממי רחב היא גם בּעלת אחריוּת עממית גדוֹלה. איני יוֹדע אם יעלה לי בּדברי אלה להגבּיר בּכם את הכּרת האחריוּת הגדוֹלה שלכם בּפני עתידה של תנוּעת הפּוֹעלים. אתם מוֹנים כּיוֹם 1200 חבר, אוּלם לא רחוֹק היוֹם שתמנוּ אלפים רבּים וּבידכם יהיה הגיל הזה, שבּוֹ ניתנים קבע וּדמוּת למוּשׂגי האדם. והעבוֹדה שתיעשׂה על ידכם תטבּיע חוֹתמה על כּל חיינוּ בּעתיד. השאלה בּאיזוֹ מידה יעלה בּידכם להבטיח את נאמנוּתוֹ של הנוֹער למסוֹרת של הפּוֹעל העברי, לפתוֹח את לבּוֹ למסכת החיים החדשים הנוצָרים בּארץ, שאלה זוֹ היא אחת השאלוֹת החשוּבוֹת לכל תנוּעת הפּוֹעלים הארץ-ישׂראלית.

וזה לא יתכן, אם תסתפּקוּ בּפּעוּלה הנעשׂית כּיוֹם בּנוֹער העוֹבד. דוקא מתוֹך הדאגה לפּעוּלה הרחבה, מתוֹך חרדה זוֹ שנשמעה כּאן לבל ישארוּ נערים עזוּבים לנפשם מחוּץ לכל דאגה, דוקא מתוֹך כּך יש גם לדאוֹג לטיפּוּח מחנוֹת נערים בּעלי הכּרה, מסירוּת וכשרוֹן, אשר ישׂאוּ על כּתפיהם את כּל העוֹל והאחריוּת של הפּעוּלה ההמוֹנית התרבּוּתית הרחבה.

ההצעוֹת שנשמעוּ כּאן הנן אמנם פּרי הדאגה הזאת. הצעת הסמינַריוֹן בּאה מתוֹך דאגה לחנוּך חוּג אשר יטיל על עצמוֹ את הפּעוּלה להרחבת אָפקי התנוּעה וּלהעשרת תכנה. כּן גם הרעיוֹן בּדבר הירחוֹן. ירחוֹן טוֹב שלכם יוּכל להיוֹת גוֹרם תרבּוּתי חשוּב לכל הנוֹער בּארץ, וההסתדרוּת תראה בּודאי חוֹבה לסייע לכם. אוּלם הירחוֹן שלכם אינוֹ צריך להסתפּק בּצוּרה הרגילה של חוֹברוֹת נוֹער. הנוֹער שלנוּ גדל בּתנאים מיוּחדים, וּשאלת חינוּכוֹ התרבּוּתי והמצאת הספרוּת הדרוּשה לוֹ היא שאלה קשה מאד. בּספרוּתנוּ יש אוֹצרוֹת-עוֹשר רבּים, אוּלם דלה היא בחוֹמר הדרוּש לקוֹרא הצעיר, וּבספרים המבררים את הפּרוֹבּלימוֹת העוֹמדוֹת לפנינוּ – הפרוֹבּלימוֹת של בּנין חברתנוּ. גם בּשׂפוֹת זרוֹת לא ימצא אף מי שיוֹדע לקרוֹא בּהן את המבוּקש לפתרוֹן שאלוֹת חיינוּ. הקמת ספרוּת זוֹ תדרוֹש מאִתנו מאמצים גדוֹלים, וחשוּב מאד יהיה אם יעלה בּידכם להוֹציא פּעם לחוֹדש קוּנטרסים, ודוקא מנוּקדים, עם דברי-ספרוּת מַתאימים ועם חוֹמר אשר יהיה בּוֹ כּדי להשרישכם בּתנוּעת העבוֹדה בּארץ, ולפתוֹח לכם פּתח לעוֹלם הספרוּת והמחשבה, לחיי תנוּעוֹת ואישים. שני מפעלים אלה עלוּלים להצעיד בּהרבּה את הכשרת הדוֹר הצעיר לקראת מפעלנוּ בּארץ.

יש מתרעמים על הפּיזור הרב שבּפעוּלתנוּ התרבּוּתית המַקיפה. אוֹמרים כּי אין עלינוּ לדאוֹג אלא לנטיעת הכּרה מעמדית בּלבד, והקריאוֹת ה“מעמדיוֹת” האֵלוּ מסוּגלוֹת גם למצוֹא אוֹזן קשבת, כּי יש בּהן כּאילוּ משוּם דחיקת הקץ וּמשוּם צמאוֹן למַהפּכנוּת. אוּלם קריאוֹת אלוּ המדבּרוֹת על שחרוּר וּגאוּלה, אינן מסוּגלוֹת לקָרב אף בּמשהוּ את הנוֹער העוֹבד, אוֹ את העוֹבד בּכלל, לגאוּלתוֹ, אבל יש בּהן כּדי להרחיק את הנוֹער העוֹבד ממטרתוֹ. המגמה הזאת, לטפח צד תרבּוּתי אחד בּלבד, עלוּלה לפגוֹם פּגָמים יסוֹדיים בּהתפּתחוּת הנוֹער. והחיים אינם ניתנים להפשטה. יש הכרח לפַתח את כּל צדדי החיים כּאחד, ואם תצמח רגל ארוּכּה אחת לאדם, הרי יהיה האדם צוֹלע.

בּשם הגאוֹן מוילנה מסַפּרים, כּי הוּא התנגד לצמצוּם הלימוּד בּימיו בּש“ס וּפוֹסקים בּלבד, ודרש גם לימוּד מדעים. הוּא היה אוֹמר: כּל כּמה שיחסר האדם בּ”שבע החכמוֹת" הכּלליוֹת, יחסרוּ לוֹ עשׂר ידוֹת בּידיעת התוֹרה. בּאוֹתה התקוּפה הדתית, כּשהרימוּ את הדת ואת הלימוּד הדתי מעל לכּל, הבין אז הגאוֹן כּי גם ההתפּתחוּת הדתית מחייבת להתפּתחוּת הַרמוֹנית של האדם בּכל ענפי החיים, ועל אחת כּמה וכמה אנחנוּ, השוֹאפים לגַדל אדם יוֹצר חברה חדשה וחיים חדשים.

כּשהייתי רוֹאה עוֹד בחוּץ-לארץ איך מפטמים את הנוֹער בּנוּסחאוֹת, איך משתדלים להדבּיק תו על מצחוֹ ועל ידי ההכרזה לעשוֹתוֹ כּביכוֹל ללוֹחם על העתיד, הייתי נזכּר בּאנשים נוֹשׂאי המוֹדעוֹת בּאירוֹפּה, המדוּבּקים מוֹדעוֹת מכּל צד והם משמשים שלט חי. כּך יש רוֹצים גם כּאן להדבּיק על הנוֹער שלטים של מלחמת המעמדוֹת אוֹ שחרוּר ארץ-ישׂראל העוֹבדת, אוֹ אפילוּ של שחרוּר היחיד. אין זאת דרך של חינוּך. הדרך התרבּוּתית של החינוּך היא: לימוּד ועבוֹדה והתאמצוּת לפַתח את החוּשים ואת השׂכל של הנוֹער, כּדי שיקלוֹט בּעצמוֹ את העוֹלם. הנער הפּוֹעל אשר מַדירים אוֹתוֹ מאוֹצרוֹת התרבּוּת וּמַשרישים בּתוֹכוֹ רק נאמנוּת מוּפשטת למספר ידוּע של נוּסחאוֹת, לא יהיה לא לוֹחם אמיץ ולא אזרח נאמן בּחברת העוֹבדים החדשה, אלא – קנאי מטוּמטם, ולוּ גם מסוּר ונכוֹן ליהרג על האמיתוֹת שהקנוּ לוֹ. מחינוּך כּזה צריך להתרחק כּמטחוי קשת.

הנוֹער העוֹבד כּיוֹם מחפּשׂ וּמגשש בּדרך הנכוֹנה. עוֹד הדרך רבּה, עוֹד לא נחשׂפוּ מקוֹרוֹת החינוּך של הנוֹער העוֹבד. עוֹד רבּוֹת התביעוֹת וצוֹדקוֹת. צוֹדקוֹת התביעוֹת שנשמעוּ מהעמק. שאלת הנוֹער בּקבוּצוֹת וּבמוֹשבים היא שאלה חשוּבה מאד, שצריכה להטריד את כּל ציבּוּר הפּוֹעלים. השאלה מה יהא על ילדי המשקים שלנוּ וּמה תהיה דרכּם – חמוּרה היא מאד ויש בּה כּדי להכריע בּכל חיינוּ. אין השאלה הזאת ניתנת להיפּתר בדרך המקוּבּלה בּעיר, והועידה צריכה לחפּשׂ את הדרכים המיוּחדוֹת לעבוֹדה בּקרב הנוֹער בּמשקים. ואם גם הועידה הזאת לא תצליח עוֹד למצוֹא את הדרך לפתרוֹן השאלוֹת החמוּרוֹת, הן תברא את הלָך-הרוּח הדרוּש לכך בּקרב הנוֹער וּבקרב עוֹבדי התרבּוּת שלוֹ.


  1. “דבר”, גליוֹן 406, כ“ג בּתשרי תרפ”ז, 1.10.1926. “בּמעלה”, חוֹברת ב', תרפ"ז, עמוּד 11.  ↩

מהו פרויקט בן־יהודה?

פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.

אוהבים את פרויקט בן־יהודה?

אנחנו זקוקים לכם. אנו מתחייבים שאתר הפרויקט לעולם יישאר חופשי בשימוש ונקי מפרסומות.

עם זאת, יש לנו הוצאות פיתוח, ניהול ואירוח בשרתים, ולכן זקוקים לתמיכתך, אם מתאפשר לך.

אנו שמחים שאתם משתמשים באתר פרויקט בן־יהודה

עד כה העלינו למאגר 47800 יצירות מאת 2657 יוצרים, בעברית ובתרגום מ־30 שפות. העלינו גם 20142 ערכים מילוניים. רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי.

בזכות תרומות מהציבור הוספנו לאחרונה אפשרות ליצירת מקראות הניתנות לשיתוף עם חברים או תלמידים, ממשק API לגישה ממוכנת לאתר, ואנו עובדים על פיתוחים רבים נוספים, כגון הוספת כתבי עת עבריים, לרבות עכשוויים.

נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!

רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי. נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!