לִוְיָתַן-כֶּסֶף שָׁט בִּשְׁמֵי וֶרֶד,

חֵנָנִי וְאַדִּיר, חוֹטְמָנִי, סְגַלְגַל,

מְגַלֵּם כֹּחַ אֱנוֹשׁ, הַחֻצְפָּה וְהַמֶּרֶד

אֲשֶׁר לְבֶן-תְּמוּתָה נִרְעָץ בַּגַּלְגַל.

חָטְמוֹ חוֹצֵב עָנָן, גוּפוֹ נְשׁוּק שֶׁמֶשׁ,

יוֹרֵד בְּחֵן וּמִתְנַשֵּׂא קַלִּילוֹת

מֵאֲחוֹרָיו תֶאְדַם שְׁקִיעָה, וּלְפָנָיו – צֵל-הָאֶמֶשׁ,

תַּחְתָּיו שַׁדְמוֹת-אֵל וְשִִׂרְטֵי-מְסִילּוֹת.

הִנֵּה צָץ כְּרָךְ, קֻבִּיּוֹת-צוּר בַּשָׁפֶל; –

מַעְלָה מִכֹּל יִרְחַף וְלֹא יִטְמָא,

מְעוֹנוֹ הַשְּׁחָקִים, שִׁנְאָן בָּעֲרָפֶל,

עַתִּיק מִכֹּל רֹגֶז, חָפְשִׁי מִשִּׂטְמָה.

הודפס בהדאר, 23.3.34, חוב' י"ב