מַה שֶּׁהָיוּ לִיצָנֵי הַדּוֹר אוֹמְרִים / י"ל גורדון
[לשרה שפירא]
לוּ יָצֹא יָצָא הַקּוּנְטְרֹס הַזֶּה 1לָאוֹר
הָיוּ אוֹמְרִים עַל מְחַבְּרוֹ לִיצָנֵי הַדּוֹר:
כָּל יָמָיו הִרְבָּה עָלֵינוּ זִמְרַת נְבָלָיו
וּלְעֵת זִקְנָתוֹ סָר רוּחוֹ מֵעָלָיו
וַיֹאמֶר אֶת קַסְתּוֹ מִיָּדוֹ הַפִּיל
וַתָּבֹא עַלְמָה תוֹפֶשֶׂת מַחַט וָעַט יַחַד,
וַתַּגֶּשׁ לוֹ מִנְחָה, רִקְמָה מַעֲשֵׂה מַחַט,
וּבְקוּפָא דְמַחְטָא הֶעֶלְתָה אֶת הַפִּיל.
-
“פטורי צצים”, ראה הערה בשיר “מכתב מאת יהודה לשרה החמודה”. ↩