רקע
ישעיהו ברשדסקי
מה נעשה לשׂפתנו שידובר בה?

רעיון “תחית השפה”, אשר התעורר זה כבר בארץ הקדושה ואשר החל לצאת שם גם לפעולות בהשתדלות החכם, אוהב עמו ושפתו, בן-יהודה עורךְ “הצבי”, ועוד אנשים רבים אנשי שם ונשואי פנים העומדים לימינו – הרעיון הנעלה הזה מצא בימים האחרונים גואלים גם בארצנו. משכילי העיר אדיסא היו הראשונים אשר נוסדו יחד לדבר עברית, ואחריהם החרו החזיקו גם משכילים רבים בערים שונות ומגמת פניהם להקים את הלשון העברית מערמת עפרה ולהקיצה לתחיה.

השאלה הראשונה, אשר תעלה על לב כל איש המחשׁב דרכו ואיננו הולך בעינים עצומות אחרי כל רעיון חדש – השאלה הזאת היא: אם אפשר הדבר להפוךְ שפה מתה, אשר זה אלפי שנים לא דבר בה, לשפה חיה ומדוברת? שתים הן דעות העונים בשלילה על השׁאלה הזאת: הראשונה היא דעת הסופרים המקפידים, פוריסטים בלע“ז, המחזיקים בשטתם, שאין לסור מסגנון בן אמוץ ויתר החוזים אף במלא השערה, ולפי דעתם כל מלה ומבטא אסופי חוץ הם כספחת לשפתנו ומשחיתים את טוב טעמה; ואחרי אשר דעת לנבון נקל, כי בחפצנו לעשות את השפה למדוברת, על כרחנו נוציאה מן החוג הצר שחגו לה הסופרים ממין הידוע ונאסוף אל אוצרה המון מלים ומבטאים לועזים, ע’כ נחשבוּ המחזיקים במעוז הרעיון “תחית השפה” כמתקנים על מנת לקלקל, בעיני הסופרים המקפידים, אשר בקנאתם היתרה לסגנון התנ”ךְ מוטב בעיניהם שתשאר השפה במצבה הזה, מחדש פניה בסגנון אשׁר לא שׁערוהו נביאינו; כי פתגם שגור בפיהם: אם יקומו משה, שמואל ובן אמוץ מקבריהם לא יכירו עוד את השפה ויאמרו: אכן שפת לא ידענו נשמע. מאריה דאברהם! – יענו להם על זה מתנגדיהם – כל סופרי עם ועם בלשונות החיות, אשר שפתם עשירה במלים ומבטאים דרושים לכל מושגיהם וחפציהם, לא יאמרו די במה שיש להם ובכל יום ויום יחדשו פני השפה ויביאו להם מן החוץ ניבים נאוֹים ומלים חדשות ואיש לא יאמר אליהם: מה תעשו, הלא אם יקומו הסופרים הקדמונים מקבריהם לא יבינו את שפתכם. הן חוק קים ונצב הוא בטבע, כי כל החי בן-חלוף הוא, לובש צורה ופושט צורה ורק הדבר אשר חדל לחיות הוא יחדל גם מהתחלף ומשנות פניו מיום ליום.

צדקו מהם דברי המערערים על הרעיון הזה ומתנגדים לו מטעם אחר, בחשבם, כי א“א להוציא את רעיון “תחית השפה” לפעולות ויעידו להם עדים נאמנים את ספר דברי הימים, כי לא היה עוד כדבר הזה לעולמים, אשר שפה מתה ונשכחה במשךְ אלפי שׁנים תשׁוב ותחי, ומשפה ספרותית תהפךְ ותהיה לשפה מדוברת. אמנם הטענה הזאת נוסדה על אדני ההגיון וראויה לשים אליה לב, ובכ”ז איננה מופת חותךְ; כי אף אם עוד לא ראינו בתחית שפה מתה, נוכל לקוות כי שפתנו תשוב לתחיה, כי לא ראי שפתנו כראי השפות האחרות שהיו לעולמים ונשכחו ברבות הימים; שכל השפות אבדו ונשכחו יחד עם העמים המדברים בהן וכאשר נסחפו האחרונים בשטף הזמן אבדה גם השפה את ערכה ותרד מעל במת החיים אל אוצר שרידי זכרונות קדמונים; מה שאין כן בשפתנו הקדושה, אשׁר אם גם נשכחה מפי בניה ואלפי שנים היתה עזובה מכל המון העם, לא מתה בפי יחידי סגולה; אלה השרידים היחידים עמדו לה בכל דור ודור ויהיו דבקים בה בכל נפשם ומאודם. גם עמנו יקום ויתחזק על מעמדו זה אלפי שנים, בעת אשר גויים גדולים ועצומים ממנו היו כלא היו וגם זכרם אבד מני ארץ. – הרוח הכביר הזה אשר יתן נשמה באף העם עתיק יומין זה, יוכל לתת גם חיים לשפתנו המתה. עוד זאת, בשימנו עין על החיל אשר עשתה שפתנו במשךְ התקופה האחרונה ואת התמורה הגדולה לטובה שעלתה בה בחמשים השנים האחרונות, לא יכבד ממנו להאמין, כי ברצון כביר ונמרץ ובעבודה ממושכה תמצא יד משכילנו להרחיבה ולעשותה לשפה חיה ומדוברת.

אךְ התהיה אחרית טובה להמפעל הזה, אשר משכילנו חושבים לעשות? הישא הרעיון פרי בארצנו? התמצא כביר ידם לשרש מהמון אחינו ברוּסיה את הזשאַרגון ולשים בפיהם ש“ע ברורה? אין את דעתי לחרוץ משפט, אם בכלל ראוי ונכון לעשות את השפה העבריה מדוברת בפי כל העם או יותר טוב ללמדם דעת שפת המדינה. נניח נא, כי אין טוב לפנינו מאשר ידברו כל יהודי ארצנו בשפת עבר – אךְ היתכן כדבר הזה? היש גם צל תקוה להוציא את הרעיון הזה בזמן מן הזמנים לפעולות? אל נא נשלה בשוא נפשנו להדמות אל אחינו בארץ הקדושה ולשפוט על פי פעולתם הם גם על עתידות הרעיון הזה בתוכנו; כי לא ראי ארץ כנען כראי ארצנו, והדבר הראוי והאפשר “שם” לא יתכן “פה”. שם ערש שפתנו ובפי יושׁבי הארץ חיה עודנה השפה הערבית הקרובה לשפתנו, אשר ממנה תוכל שפתנו להבנות בהמון שמות ומבטאים חדשים לפי רוחה; שם מספר אחינו דל ומצער וכולם כרובם דבקים בעמם ואמונתם וקשורים אליהם בחבלי אהבה, גם אינם מפוזרים ומפורדים בכל קצוי ארץ רבה, וע”כ יש לאל יד אנשי המעלה העומדים בראש התנועה החדשה הזאת לפעול הרבה ולהפיץ את הרעיון הנעלה הזה בין כל המפלגות השונות ולחבבו עליהן; גם יש להן ב“ס מיוחדים, אשר הנהגתם מסורה בידיהם ואיש לא יפריעם מעשות את הדבור בשפת עבר לחובה על כל התלמידים ומוריהם, ובתחבולה הזאת תמצא ידם לעשות את השפה למדוברת בפי הדור הצעיר. עוד זאת עלינו להעלות על לבנו, כי מצבו החֹמרי של אחב”י בארץ הקדושה שונה הרבה מאד ממצב אחינו בארצנו: שם רוב היהודים מתפרנסים זה מזה ודבר אין להם עם עם הארץ, וכמובן לא ימצאו לנחוץ לפניהם ללמוד את שפת המדינה; לעומת זאת ירגישו את הצורך בשפה אחת, לכולם, גם להספרדים וגם להאשכנזים, הנבדלים איש מאחיו ואשר רק באמצעות השפה נוכל לקרב אותם איש אל אחיו ולעשותם לאגודה אחת לבל יתפרדו עוד לשני מחנות הצוררות אשה רעותה. סוף דבר לרעיון הזה עתידות גדולות צפונות בארץ הקדושה, מה שאין כן בארצנו. בארצנו יעמוד לשטן לו הזשאַרגון המר והנמהר, אשר ברבות הימים כה העמיק שרשיו בלב אחב“י ויקדש בעיניהם, עד כי כל עמל הממשלה והמשכילים, אשר אזרו חיל לשרשׁ אותו מלבם ולשים בפיהם את שפת המדינה, עלה בתוהו ויגיעם היה מאפע. אם ש”ר האדירה והעשירה במלים לא יכלה עמוד בפני הזשאַרגון ולרשת את עמדתו, מה נוחיל עוד משפתנו העניה והדלה, אשר עבודה רבה וימים כבירים דרושים לה להחיותה ולעשותה לשפה, אשר יוכל אישׁ להביע בה כל הגות רוחו, לא במליצה חידות וברמזים, כי אם בדברים ברורים ונכוחים למבין?! גם תנאי חיי עמנו בארצנו דורשים מהם דעת שפת המדינה וש“א, ודעת שלש שפות היא תקנה שׁאין רוב הצבור יכולים לעמוד בה. גם אל נא נשכח, כי המון העם – והוא רובו של עמנו – אשר לא יבין עברית, מעבר מזה יעמוד מנגד להרעיון הזה והמשכילים מקצה האחרון יתנגדו לו ויחבלו מזמות לבטלו ולהעבירו מן הארץ; נשארו לנו אפוא רק השרידים היחידים, אשר לא נשכחה עוד שׂ”ע מפיהם, וגם הם יחלקו עוד לפלגות מפלגות שונות ומפוזרים ומפורדים הם בכל קצוי ארצנו הרחבה. האם מאלה השבלים הבודדות תושע שפתנו?

האיש אשר עיניו בראשו יראה, כי רק דמיון שוא הוא לעשות את השפה למדברת בפי כל העם מקצה, ועוד ימים רבים מאד לא יצא הרעיון הזה לפעולות ידים. האחת אשר תמצא ידנו לעשות – וראויה היא להעשות – הוא: להיות שפתנו הקדושה שפת המשכילים האמונים לעמם ודתם. להם לא יכבד הדבר יותר מדאי, בהיות להם ידיעה בשפה הזאת, וכלום הם חסרים רק להרגיל לשונם לדבר בה.

אם כזאת נעשה, אז מלבד אשר נמצא חפצנו לעשות את שפתנו הקדושה לשפה מדוברת (הן אין הדרת השפה ברוב עם המדבר בה ולא יגרע ערכה בהיותה מדוברת לא בפי אלפי רבבות, כי אם בפי איזו רבבות עם) תמצא ידינו להרבות גם דעת השפה בין בני הדור החדש, אשר הסכינו להביט בשאט בנפש על שפת מתה ושׂפה זקנה אשר חדל לה להיות אורח בארץ – ובראותם כי שבה שפתנו לתחיה, כי נמצאו לה גואלים המדברים בה ואין מעצור לפניהם להביע בה כל הגות רוחם, כי ימצאו בה מבטאים לכל מושגיהם ורעיונותיהם, אז ישובו לכבדה ולדעתה. בעזרת השפה נוכל להרים גם את האהבה לעמם בלבותם; הן רוח בני הנעורים חי ורב פעלים, שואףלמעשים ועלילות ולדברים שיש בהם ממש, באפס פעולות ועלילות שונות, במקצועוֹת אחרים אשר לא לנו הם. השפה תהיה לנו גם לקשר טוב אשר תאגד את לבות המשכילים המפוזרים והמפורדים בערים שונות ותעשׂ לאגודה אחת את כל משׂכילי עיר ועיר, השקועים ראשם ורובם בעניניהם, ואשר מבלי היות להם מקום מרכזי להתאסף שמה יחד יתעו איש לעברו מקצהו. בקצרה, ברכה רבה צפונה בהרעיון הזה, אם רק ידעו המחזיקים בו את אשר לפניהם ואת המעשה אשר עליהם לעשות.

אדמה, כי זאת היא דעת כל המחזיקים במעוז הרעיון “תחית השפה” ומעולם לא עלתה על דעתם לעשות את שפת קדשנו לשפה מדוברת בפי כל אח“בי ברוסיא; אךְ יסלחו לי אם אומר להם, כי שכחו את מאמר חז”ל “חכמים הזהרו בדבריכם” וכו' ויתנו מקום בדבריהם לטעות ולטפול עליהם דברים, אשר לא עלו על רוחם, ומבלי בא את דעתם נתנו ידים לסופרים אחדים להתלוצץ בהם; ומכיון שנתן רשות להלצה, שוב אינה מבחנת בין עיקר לטפל.

טרם אצא את פני הקוראים אחשוב לא למותר לדבר דברים אחדים עלהמעשה אשר על מחזיקי הרעיון לעשות. לפי דעתי נחוץ כי: א) המדברים בלשוננו הקדושה לא יבנו להם כל אחד במה לעצמו, כי אם יהיו אחוזים וקשורים איש באחיו, למען ברר את המלים והמבטאים החדשים ולבחון אותם; ב) מורי ש"ע אשר יספחו אל החברה הזאת – ומי יעמוד מנגד לה? – ישימו להם לחוק ולא יעבור לדבר עם תלמידיהם רק עברית, כמו כן יקבעו המלמדים – כמובן אלה אשר יבינו בעצמם את השפה – שעות אחדות ביום לדבר עם תלמידיהם רק בשפה הזאת; ג) על החברים להפיץ את השפה בין בני עירם בכל אשר תמצא ידם, ואם ידם משגת להעמיד מורים אשר יורו את בני העניים דעת השפה בלי מחיר – מה טוב.

אם זאת וכזאת יעשו, אקוה כי יצלח חפצם בידם להרים את קרן שפתנו הקדושה בכבוד ולהרבות ידיעתה בכל מפלגות עמנו.

כ"א אדר, ביאַליסטוק.

מהו פרויקט בן־יהודה?

פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.

אוהבים את פרויקט בן־יהודה?

אנחנו זקוקים לכם. אנו מתחייבים שאתר הפרויקט לעולם יישאר חופשי בשימוש ונקי מפרסומות.

עם זאת, יש לנו הוצאות פיתוח, ניהול ואירוח בשרתים, ולכן זקוקים לתמיכתך, אם מתאפשר לך.

אנו שמחים שאתם משתמשים באתר פרויקט בן־יהודה

עד כה העלינו למאגר 47810 יצירות מאת 2658 יוצרים, בעברית ובתרגום מ־30 שפות. העלינו גם 20265 ערכים מילוניים. רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי.

בזכות תרומות מהציבור הוספנו לאחרונה אפשרות ליצירת מקראות הניתנות לשיתוף עם חברים או תלמידים, ממשק API לגישה ממוכנת לאתר, ואנו עובדים על פיתוחים רבים נוספים, כגון הוספת כתבי עת עבריים, לרבות עכשוויים.

נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!

רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי. נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!