לְמַלְכַּת רוֹמָא אָבְדוּ כֵלִים יְקָרִים, וַתּוֹדִיעַ בְּכָל אֶרֶץ מַלְכוּתָהּ לֵאמֹר: מִי אֲשֶׁר יִמְצָא אֶת הָאֲבֵדָה וְיָשִׁיב אוֹתָהּ לַמַּלְכָּה עַד שְׁלשִׁים יוֹם תִּתֵּן לוֹ שָׂכָר רָב, וְאִם יָשִׁיב אוֹתָהּ אַחֲרֵי שְׁלשִׁים יוֹם – יוּמָת.
וַיִּמְצָא אִישׁ יְהוּדִי, וּשְׁמוֹ שְׁמוּאֵל, אֶת הַכֵּלִים, וַיָּשֶׁב אוֹתָם לַמַּלְכָּה אַחֲרֵי עֲבוֹר שְׁלשִׁים יוֹם.
וַתִּשְׂמַח הַמַּלְכָּה מְאֹד, וַתִּשְׁאַל אֶת שְׁמוּאֵל:
“הֶהָיִיתָ בְּחוּץ לָאָרֶץ?”
– לֹא, הָיִיתִי בְּבֵיתִי, עָנָה שְׁמוּאֵל.
“אַךְ אוּלַי לֹא שָׁמַעְתָּ אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר הוֹדָעְתִּי?”
– לֹא, יָדַעְתִּי, עָנָה הָאִישׁ.
“מַדּוּעַ אֵפוֹא לֹא הֱשִׁיבוֹתָ לִי אֶת הַכֵּלִים בְּתוֹך שְׁלשִׁים יוֹם? הֲלֹא עַתָּה מִשְׁפָּטְךָ לָמוּת!”
– חָפַצְתִּי לְהַרְאוֹת אוֹתָךְ, הַמַּלְכָּה, אָמַר שְׁמוּאֵל, כִּי לֹא מִיִּרְאָתִי אֶת עָנְשֵׁךְ הֵבֵאתִי לָךְ אֶת הַכֵּלִים, כִּי אִם מִיִּרְאָתִי אֶת הָאֱלֹהִים.
וַתִּיטַב הַתְּשׁוּבָה בְּעֵינֵי הַמַּלְכָּה וַתִּסְלַח לְהַיְּהוּדִי וְגַם נָתְנָה לוֹ אֶת הַשָּׂכָר אֲשֶׁר הִבְטִיחָה.