מתוך “דבר”, 5.9.1937
[עַל־פִּי רַבִּי משֶה קוֹרְדּוֹבֵירוֹ]
בְּמַסָּעַי וּנְדוּדַי בָּעוֹלָם, הִגַּעְתִּי פַּעַם אֶל אִי אֶחָד בְּמֶרְחַקֵּי הַיָּם. וְיוֹשֵׁב שָׁם קוֹסֵם נִפְלָא.
וְזֶה עִנְיַן הַקּוֹסֵם. מִתְּחִלָּה הָיָה יוֹשֵׁב כֻּלּוֹ לְבַדּוֹ, וְהָיָה מִשְׁתַּעֲשֵׁעַ עִם חָכְמָתוֹ, כִּי לֹא הָיָה שָׁם חוּץ מִמֶּנוּ וּמֵחָכְמָתוֹ וְלֹא-כְלוּם. וּפַעַם נִמְלַךְ הַקּוֹסֵם וְעָשָׂה בְּחָכְמָתוֹ הֵיכָל גָּדוֹל, בָּנוּי חֲדָרִים וְתָאִים זֶה לְמַעְלָה מִזֶּה. וְהָיוּ כָּל הַחֲדָרִים עֲשׂוּיִים אַבְנֵי אֶקְדָּח וּבְדֹלַח וְחַשְׁמַל וְעוֹד אֲבָנִים בְּנוֹת צְבָעִים שׁוֹנִים, וְכֻלָּן שְׁקוּפוֹת, עַד שֶׁהָיָה אֶפְשָׁר לִרְאוֹת בְּעַד כָּתְלֵי הַחֶדֶר הָאֶחָד מַה שֶׁנַּעֲשֶׂה בְּתוֹךְ הַשֵּׁנִי. וְאֶת כָּל הַחֲדָרִים וְהַמְּחִצּוֹת וְהַתָּאִים שֶׁבַּהֵיכָל, מִלֵּא הַקּוֹסֵם צִפֳּרִים מְגֻוָּנוֹת לְשַׂמֵּחַ אֶת נַפְשׁוֹ. וְהַצִּפֳּרִים, אִם כִּי שׁוֹנוֹת הָיוּ זוֹ מִזּוֹ, הָיוּ מַתְאִימוֹת לַחֶדֶר שֶׁהֵן נְתוּנוֹת בּוֹ.
וּבְטַיֵּל הַקּוֹסֵם בְּחַדְרֵי הֵיכָלוֹ, הָיוּ כָּל הַצִּפֳּרִים מִתְעוֹרְרוֹת לוֹמַר שִׁירָה לְכֹחוֹ וְחָכְמָתוֹ וַהֲדָרוֹ שֶׁל הַקּוֹסֵם הַמְחַיֶּה אוֹתָן. וַחֲדַר-עֲלִיָּה הָיָה לַקּוֹסֵם, עֶלְיוֹן עַל עֶלְיוֹנִים, בּוֹ הָיָה נוֹהֵג לְהִתְבּוֹדֵד. וְכֵוָן שֶׁהָיָה נִכְנָס לְשָׁם, הָיָה יוֹשֵׁב לְבַדּוֹ עִם חָכְמָתוֹ, כְּמוֹ שֶׁהָיָה יוֹשֵׁב קוֹדֶם עֲשִׂיַּת הַהֵיכָל.
וְגַם בִּהְיוֹתוֹ בַּחֲדַר-עֲלִיָּה זֶה, לֹא יַעֲזוֹב הַצִּפֳּרִים וְהַחֲדָרִים הַתַּחְתּוֹנִים שֶׁבַּהֵיכָל. כִּי צִנּוֹרוֹת וַחֲלוּלִים מְצוּיִים בְּכָל כָּתְלֵי הָאֶקְדָּח, הַבְּדֹלַח, הָאֹדֶם, הַחַשְׁמַל וְהַבָּרֶקֶת. וְהָיָה כִּי יֵעָלֵם הַקּוֹסֵם מֵעֵינֵי הַצִּפֳּרִים, תִּתְעַטֵּפְנָה עֵרָגוֹן וּכְלוֹת-הַנֶּפֶשׁ, וְתַתְחֵלְנָה כֻּלָּן לְזַמֵּר וּלְצַפְצֵף זֶמֶר-גַּעְגּוּעִים אֶל מְאוֹר פְּנֵי הַקּוֹסֵם הַנּוֹתֵן לָהֶן חִיּוּת וְקִיּוּם. יִשְׁמַע הַקּוֹסֵם זִמְרָתָן, וְיֵרֵד אֲלֵיהֶן וִיטַיֵּל בֵּינֵיהֶן וְיִתֵּן לָהֶן מִנֹּגַהּ-עֵינָיו וּקְרִינַת-פָּנָיו כֹּחַ-חַיִּים לִחְיוֹת. וְהָיָה הָאוֹר מִתְפַּשֵּׁט מִן הַחֲדָרִים הָעֶלְיוֹנִים אֶל הַחֲדָרִים הַתַּחְתּוֹנִים, עָבוֹר דֶּרֶךְ כָּל הַכְּתָלִים הַמְגֻוָּנִים וְהַגִּיעַ עַד הַפִּנּוֹת הַיּוֹתֵר חֲבוּיוֹת אֲשֶׁר בַּהֵיכָל וְגַם מֵעֵבֶר לוֹ.
כִּי מִסָּבִיב לַהֵיכָל נָטַע הַקּוֹסֵם גַּן יָפֶה, מָלֵא פְּרָחִים וּבְשָׂמִים. וּבְרֵכָה עָשָׂה בְּתוֹךְ הַגָּן, וְגַלְגַּלִּים הַשּׁוֹאֲבִים מַיִם מִן הַבְּרֵכָה וּמוֹלִיכִים אוֹתָם בְּצִנּוֹרוֹת אֶל כָּל קְצוֹת הַגַּן לְהַחֲיוֹתוֹ, שֶׁלֹּא יֵהָפֵךְ חָלִילָה לְאָבָק צָחִיחַ. כִּי אָמְנָם אָבָק רַב יֵשׁ בַּגַּן הַהוּא וּבִסְבִיבוֹתָיו – וְהַכֹּל בְּחָכְמַת הַקּוֹסֵם נַעֲשָׂה; שֶׁאִלּוּלֵא הָאָבָק, מֵהֵיכָן הָיוּ הַצְּמָחִים מִתְפַּרְנְסִים וְצוֹמְחִים? – וְהַכֹּחַ הַמֵּנִיעַ אֶת הַגַּלְגַּלִּים הַשּׁוֹאֲבִים אֶת הַמַּיִם, גַּם הוּא מִמְּאוֹר פְּנֵי הַקּוֹסֵם, הַחוֹדֵר בְּעַד הַכְּתָלִים הַשְּׁקוּפִים, הַמְגֻוָּנִים.
וְגַם בַּגַּן אֲשֶׁר מִסָּבִיב לַהֵיכָל, הִשְׁכִּין הַקּוֹסֵם צִפֳּרִים שׁוֹנוֹת, וְאַף הֵן מְצַפְצְפוֹת וּמְזַמְּרוֹת לַקּוֹסֵם שֶׁעָשָׂה אוֹתָן.
וּלְכָל צִפּוֹר אֲשֶׁר בַּגַּן וַאֲשֶׁר בַּהֵיכָל פְּנִימָה – נֶקֶב מְיֻחָד בְּכָתְלֵי הַחֲדָרִים אוֹ בְּרִצְפוֹתָם, אֲשֶׁר מִשָּׁם תַּעֲלֶה זִמְרַת הַצִּפּוֹר אֶל הַקּוֹסֵם הַיּוֹשֵׁב בַּעֲלִיָּתוֹ. וְכָל צִנּוֹר עָשׂוּי לְכַתְּחִלָּה, בְּחָכְמַת הַקּוֹסֵם, לְפִי אָפְיָהּ, כֹּחָהּ וְאֹרַח-שִׁירָתָהּ שֶׁל צִפּוֹר-צִפּוֹר. וְצִנּוֹר הַמַּעֲבִיר זִמְרָתָהּ שֶׁל הַצִפּוֹר הָאַחַת, לֹא יוּכַל לְהַעֲבִיר זִמְרָתָהּ שֶׁל הַצִּפּוֹר חֲבֶרְתָּהּ. וְאִם תְּנַסֶּה צִפּוֹר לְהַעֲלוֹת שִׁיר שֶׁלָּהּ בְּצִנּוֹר שֶׁאֵינוֹ שֶׁלָּהּ, תִּהְיֶה גוֹרֶמֶת לְעִרְבּוּבְיָה וּפוֹגֶמֶת בְּמַקְהֵלַת-הָרְנָנִים כֻּלָּהּ.
וּבְהִתְהַלֵּךְ הַקּוֹסֵם בְּהֵיכָלוֹ וּבְגַנּוֹ, יְלַמֵּד לַצִּפֳּרִים אֵיךְ תִּהְיֶינָה שָׁרוֹת וְאֵיךְ תֵּדַעְנָה לְהַכִּיר כָּל אַחַת אֶת הַצִּנּוֹר שֶׁלָּהּ, שֶׁלֹּא תַּעֲשֶׂינָה עִרְבּוּבְיָה. אַף יְלַמֵּד אוֹתָן וְיַזְהִיר בָּהֶן, כִּי הָאָבָק עָשׂוּי לְהַצְמִיחַ הַצְּמָחִים, בַּאֲשֶׁר רֵיחוֹתֵיהֶם, צִבְעֵיהֶם וְצוּרוֹתֵיהֶם יָפִים לְזִמְרָה; וְאֵין הָאָבָק עָשׂוּי לְהִתְגַּלְגֵּל בּוֹ וְלַהֲעִיפוֹ בָּאֲוִיר. כִּי בִּהְיוֹת צִפּוֹר מִתְגַּלְגֶּלֶת בְּטִיט וְעָפָר וּמַעֲלָה אָבָק בָּאֲוִיר, נִכְנָס הָאָבָק בְּאוֹתָם הַצִּנּוֹרוֹת, וְהַצִּנּוֹרוֹת מִסְתַּתְּמִים, וְאֵין זִמְרַת הַצִּפֳּרִים יְכוֹלָה לַעֲלוֹת בָּהֶם. וְהַקּוֹסֵם בִּהְיוֹתוֹ בַּחֲדַר-עֲלִיָּתוֹ, מִשְׁתַּעֲשֵׁעַ לְבַדּוֹ עִם חָכְמָתוֹ, לֹא יִשְׁמַע אֶת הַזִּמְרָה, וְלֹא יְמַהֵר לָרֶדֶת אֶל הַחֲדָרִים הַתַּחְתּוֹנִים לְפַרְנֵס בְּזִיווֹ אֶת הַדָּרִים בָּהֶם, וְלֹא יִהְיֶה אוֹרוֹ מִתְפַּשֵּׁט בְּעַד הַכְּתָלִים וְלֹא יַגִּיעַ אֶל הַגַּן לְהַחֲיוֹת אֶת צִפֳּרֵי-הַגַּן וְאֶת הַצְּמָחִים אֲשֶׁר שָׁם; וְנִמְצָא כָּל הָאִי מֵת.
קִבְּלוּ עַל עַצְמָן הַצִּפֳּרִים אֲשֶׁר בַּגַּן שֶׁלֹּא לְהַעֲלוֹת אָבָק וְלֹא לִסְתּוֹם הַצִּנּוֹרוֹת. אֲבָל יֵשׁ אֲשֶׁר בְּשַׁעֲשׁוּעֵיהֶן הֵן שׁוֹכְחוֹת לִקְחָן, וּמַתְחִילוֹת לְהַפְרִיחַ טִיט וְאָבָק; וְיָבוֹא הַקּוֹסֵם בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ, אוֹ יִשְׁלַח עוֹף חָכָם מִן הַצִּפֳּרִים, וְיַזְהִיר אוֹתָן שֶׁתֶּחְדַּלְנָה מִכָּךְ.
וַאֲנִי, הַנּוֹסֵעַ, רָאִיתִי שָׁם צִפּוֹר אַחַת אֲשֶׁר בְּמֵזִיד הִתְפַּלְּשָׁה בֶּעָפָר וְטִפְּחָה בִּכְנָפֶיהָ, וְהֶעֶלְתָה הַרְבֵּה אָבָק. וְהַצִּפּוֹר הַזֹּאת לֹא זִמְּרָה כְּלָל, כִּי-אִם צָרְחָה, וְהֵילִילָה, וְקִלְּלָה בִּקְלָלוֹת מְכֹעָרוֹת אֶת הַגַּן וְהַהֵיכָל וְהַקּוֹסֵם.
בָּאוּ שְׁאָר צִפֳּרֵי-הַגַּן, וְנִקְּרוּ לָהּ בְּרֹאשָׁהּ וּפָצְעוּ צַוָּארָהּ. הָפְכָה שִׁירָתָם רְצוּצָה וּפְגוּמָה, וְהָיְתָה לִתְלוּנָה וְהִתְאוֹנְנוּת. לְבַסּוֹף יָרַד הַקּוֹסֵם מֵעֲלִיָּתוֹ אֶל הַחֲדָרִים הַתַּחְתּוֹנִים, וּמִן הַחֲדָרִים הַתַּחְתּוֹנִים אֶל הַגָּן, לִרְאוֹת מִי-זֶה וְאֵי-זֶה הַמְקַלְקֵל אֶת זִמְרַת הַצִּפֳּרִים כֻּלָּן. מָצָא אֶת זוֹ הַצִּפּוֹר הַמְטַפַּחַת בִּכְנָפֶיהָ כְּנוֹאֶשֶׁת. נִתְאַסְּפוּ כָּל הַצִפֳּרִים לִרְאוֹת, אֵיךְ יִשְׁפּוֹט הַקּוֹסֵם אֶת הַצִּפּוֹר הַסּוֹרֶרֶת.
אָמַר לָהּ הַקּוֹסֵם: “בִּתִּי, מָה אַתְּ מַעֲלָה אָבָק, וְסוֹתֶמֶת אֶת צִנּוֹרוֹת-הַזִּמְרָה? וְלֹא זִמְרָתֵךְ בִּלְבָד אַתְּ מְקַלְקֶלֶת אֶלָּא שֶׁלָּךְ וְשֶׁל כָּל חַבְרוֹתָיִךְ”.
אָמְרָה לוֹ הַצִּפּוֹר: “לְכָל הַצִּפֳּרִים יֵשׁ בֶּן-זוּג. אֲנִי בּוֹדֵדָה נוֹלַדְתִּי, וּבוֹדֵדָה אֲנִי חַיָּה, וְלֹא מָצָאתִי בֶּן-מִינִי בְּכָל הַגַּן הַזֶּה. עַל-כֵּן אֲנִי כּוֹעֶסֶת מְאֹד, וַאֲנִי מַעֲלָה אָבָק, וְסוֹתֶמֶת הַצִּנּוֹרוֹת, וְלֹא אִכְפַּת לִי אִם כָּל הַגַּן הַזֶּה וְהַהֵיכָל הַזֶּה יֵהָפְכוּ לְאַיִן גָּמוּר”.
אָמַר לָהּ הַקּוֹסֵם: “צָדְקָה טַעֲנָתֵךְ. אֲבָל, בִּתִּי, גַּם אֲנִי בּוֹדֵד. לִמְדִי מוּסָר מִמֶּנִּי. אַף לִי אֵין בַּת-זוּג, כִּי הַחָכְמָה אֲשֶׁר אֲנִי מִשְׁתַּעֲשֵׁעַ אִתָּהּ, גַּם הִיא רַק מַעֲשֵׂה-אֶצְבְּעוֹתַי הִיא, כְּמוֹ הַהֵיכָל הַזֶּה וְהַצִּפֳּרִים הָאֵלֶּה. אָכֵן, אֲפִלּוּ אַתְּ יוֹשֶׁבֶת בְּתַחְתִּית-הַמַּדְרֵגָה, גְּדוֹלָה מַעֲלָתֵךְ מִכָּל הַצִּפֳּרִים שֶׁבִּמְרוֹמֵי-הַהֵיכָל. לִקְטַנִּים וּנְמוּכִים נִתָּן שֶׁיִּמְצְאוּ אֶת הַדָּבָר שֶׁהֵם חֲפֵצִים בּוֹ; לִגְדוֹלִים וּגְבוֹהִים נִתֶּנֶת הַמִּצְוָה לִיצוֹר וְלַעֲשׂוֹת אֶת הַשְּׁלֵמוּת, יַעַרְגוּ אֵלֶיהָ. עֲלִי, בִּתִּי, אֶל חֲדַר-עֲלִיָּתִי, אִתִּי תֵּשְׁבִי בְּמִסְתְּרֵי-בְּדִידוּתִי, חֵלֶק יִהְיֶה לָךְ בְּחָכְמָתִי, וְתִהְיִי יוֹצֶרֶת וְטוֹוָה מִתּוֹךְ נַפְשֵׁךְ אֶת דְּמוּת-חִשְׁקֵךְ, צֶלֶם-מַאֲוַיַּיִךְ. וְלֹא לְיוֹם אֶחָד עֲבוֹדָתֵךְ, וְלֹא לְשָׁנָה אַחַת, וְלֹא בְּבַת-אַחַת תַּצְלִיחִי בְּפָעֳלֵךְ, אֶלָא עֲתִידִים לָךְ יִסּוּרִים מְרַעְרְעִים וְכִשְׁלוֹנוֹת הַרְבֵּה וְטָעֻיּוֹת הַרְבֵּה. אֲבָל בְּכָל אֵלֶּה תִּתְנַחֲמִי כִּי מִדַּמָּה אַתְּ לְיוֹצְרֵךְ בְּמַעֲשֵׂי-יְצִירָה”.
תָּמְהוּ הַצִּפֳּרִים כֻּלָּן עַל מִשְׁפַּט הַקּוֹסֵם.