קוֹל בָּרָמָה נִשְׁמָע, מִבֵּין צוּקֵי סְלָעִים.

אָסַף כְּנָפָיו הָרוּחַ וּבַלָּט יָהִים.

קוֹל בָּרָמָה נִשְׁמָע, קוֹל מַעְיָנוֹת הוֹמִים,

סַלְעֵי-צִיָּה חָרְדוּ, סַלְעֵי-מָגוֹר שׁוֹמְעִים.

צְבוֹעַ שָׁם יִנְהוֹם, בּוֹכוֹת הָאֲבָנִים,

בּוֹכִים הַכּוֹכָבִים מִבֵּין הָעֲנָנִים.

רָעַד גַּל בַּיַּרְדֵּן. אֶתְמוֹל הֵן עוֹד רָווּ

מֵימָיו דְּמֵי חֲלָלִים, רָווּ אַךְ לֹא חָרְבוּ.

צְלִילֵי שַׁלְשְׁלָאוֹת הַדּוּמִיָּה בָּלְעָה,

וּמִן הַדְּמִי בְּכִיָּה זוֹ חֲרִישִׁית עוֹלָה.

בּוֹכָה אֵם שַׁכּוּלָה, בּוֹכָה לֹא-נֻחָמָה.

וְעֵינֵי-יָגוֹן גְּדוֹלוֹת תִּשְׁאַלְנָה בִּדְמָמָה:

בָּנֶיהָ לְאָן הָלְכוּ? — כֻּלָּם הָגְלוּ, כֻּלָּם,

וְתַחַת שׁוֹט נוֹגְשִׂים כָּרְעוּ הֵם בְּעֻלָּם,

עֻלְפֵּי צָמָא כָּרְעוּ, נָפְלוּ עַל הַחוֹלוֹת —

תִּבְכֶּינָה הָעֵינַיִם מְבֹהָלוֹת גְּדוֹלוֹת.

הָהּ, בְּכִי זֶה הָאָנוּשׁ, הַבְּכִי בַּדּוּמִיָּה,

בְּמַחְשַׁכֵּי שְׂעָרוֹת פְּרוּעוֹת בִּילֵל-צִיָּה!

בּוֹכָה אֵם שַׁכּוּלָה, בּוֹכָה לֹא-נֻחָמָה,

וְעֵינֶיהָ הַגְּדוֹלוֹת תִּשְׁאַלְנָה בִּדְמָמָה.