שְׁנֵי בַּחוּרִים יְדִידִים הִגִּיעַ תּוֹרָם לַעֲזֹב אֶת בָּתֵּי־הוֹרֵיהֶם וְלָצֵאת לָעוֹלָם הָרָחָב, זֶה יִפְנֶה לַמִּזְרָח, וְזֶה יִפְנֶה לַמַּעֲרָב. כָּרְתוּ בְּרִית בֵּינֵיהֶם וְנִשְׁבְּעוּ אִישׁ לְאָחִיו: כְּתֹם עֲשֶׂרֶת שָׁנִים שׁוּב יִפָּגְשׁוּ בִּמְקוֹם צֵאתָם וְכָל מַה שֶּׁיָּבִיאוּ אִתָּם מִמַּסָּעָם יְחַלְּקוּ בֵּינֵיהֶם בְּצֶדֶק וּבְיֹשֶׁר חֵלֶק כְּחֵלֶק, וְיִהְיֶה מַזָּלָם בֶּעָתִיד אֲשֶׁר יִהְיֶה. נִדְבְּרוּ יַחַד וְהָלְכוּ אִישׁ לְדַרְכּוֹ.

הַבָּחוּר שֶׁפָּנָה מִזְרָחָה לֹא עָשָׂה גְדוֹלוֹת, הִשְׁתַּקַּע בָּעִיר הַקְּרוֹבָה, שָׁלַח יָדָיו בַּמִּסְחָר, וּבִהְיוֹתוֹ בִּלְתִּי מְנֻסֶּה בּוֹ, כָּשַׁל וְנִסְתַּבֵּךְ בְּחוֹבוֹת, וּמִכֵּיוָן שֶׁהַשָּׁעָה לֹא שִׂחֲקָה לוֹ הַפַּעַם נִתְיָאֵשׁ לְגַמְרֵי מִן הַהַצְלָחָה וְטָמַן יָדוֹ בְּכִיסוֹ. אַחַת תִּקְוָתוֹ בְּכָל שְׁנוֹת מַחְסוֹרוֹ: כְּשֶׁיְּדִיד נְעוּרָיו יָשׁוּב לִמְקוֹמָם, וְהוּא וַדַּאי יַעֲשֶׁה חַיִל – וְיַעֲנִיק לוֹ אֶת מַחֲצִית שְׁלָלוֹ.

בֵּינָתַיִם הָלַךְ חֲבֵרוֹ לְמֶרְחַקִּים וְהִגִּיעַ לִמְדִינָה הַנִּלְחֶמֶת עַל נַפְשָׁהּ וְאוֹיְבִים סְבָבוּהָ. נִצְטָרֵף מֵרְצוֹנוֹ לִגְדוּדֵי הַהֲגַנָּה וְהִצְטַיֵּן כְּגִבּוֹר בַּקְּרָב וּכְיוֹדֵעַ טַכְסִיסִים: הֶעֱלוּ אֶת דַּרְגָּתוֹ, מִנּוּהוּ לְקָצִין, לְרֹאשׁ גְּדוּד, לְשַׂר אֶלֶף. הִשְׁתַּתֵּף בְּמֵאוֹת קְרָבוֹת וּמַעֲרָכוֹת, נִפְצַע פְּעָמִים רַבּוֹת וְגוּפוֹ נִזְרַע צַלָּקוֹת; וּכְתֹם הַמִּלְחָמָה וְהָאוֹיְבִים נֶהֶדְפוּ כָּלִיל וְרָוַח לָהּ לַמְּדִינָה – מִנּוּ הָאֶזְרָחִים, אֲנָשִׁים מַכִּירֵי טוֹבָה, אֶת הַגִּבּוֹר הַנָּכְרִי לִמְפַקֵּד צִבְאוֹת־הַשָּׁלוֹם שֶׁלָּהֶם, הֶעֱנִיקוּ לוֹ עֹשֶׁר וְכָבוֹד וַיִּתְגָּאוּ בּוֹ.

לַמּוֹעֵד הַמְדֻבָּר בֵּין שְׁנֵיהֶם חָזְרוּ הַבַּטְלָן וְהַגִּבּוֹר, אִישׁ מִמְּקוֹמוֹ, לִמְקוֹם מוֹלַדְתָּם. צָהַל הֶחָבֵר חֲסַר הַפְּעֻלּוֹת לִקְרַאת יְדִידוֹ מֵאָז וְאָמַר אֶל לִבּוֹ: זֶה יְנַחֲמֵנִי. וְכֵן הָיָה הַדָּבָר. מִי שֶׁעָלָה לִגְדֻלָּה מָסַר לִידִיד נְעוּרָיו אֶלֶף זְהוּבִים, סְכוּם אֲשֶׁר הַלָּה לֹא רָאָה אֲפִלּוּ בַּחֲלוֹם; גַּם סִפֵּר לַחֲבֵר־נְעוּרָיו הַהוֹלֵךְ וּמִשְׁתּוֹמֵם עַל כָּל הָעשֶׁר הַבִּלְתִּי־פּוֹסֵק שֶׁנָּפַל בְּחֶלְקוֹ, נִמְלָא קִנְאָה וְאָמַר: “לַאֲמִתּוֹ שֶׁל דָּבָר רִמִּיתַנִי, נָתַתָּ לִי אֶחָד מִשִּׁשִּׁים מֵהוֹנְךָ הֶעָצוּם וְיֵשׁ לִי זְכוּת לִתְבֹּעַ אֶת מַחֲצִית רְכוּשְׁךָ וּכְבוֹדֶךָ. וּבְכֵן הוֹסֵף מָנוֹת עַד שֶׁמִּלֵּאתָ אֶת נֵדֶר נְעוּרֶיךָ!”

הַמַּצְבִּיא לֹא הִתְרִיעַ נֶגְדּוֹ; פָּשַׁט אֶת בִּגְדוֹ וְאֶת חֻלְצָתוֹ וְהֶרְאָה לַחֲבֵרוֹ כְּפוּי הַטּוֹבָה אֶת גּוּפוֹ שֶׁנַעֲשָׂה לוֹ כִּכְבָרָה מִכַּדּוּרֵי הָאוֹיֵב. “אִם רְצוֹנְךָ בְּמַחֲצִית שְׂכָרִי, קַח נָא מֵעָלַי גַּם מַחֲצִית עֲמָלִי; מִשֶּׁתִּשְׁתַּוֶּה לִי בִּפְצָעִים, נִשְׁתַּוֶּה אִישׁ אֶל אָחִיו בְּפִצּוּיִים!”