גליוֹן רש"י של “הדוֹאר”. יש חיוּת הנמשכת מן החיים והעשייה ויש חיוּת הנמשכת מן הספר והיצירה. חיוּתה של ספרוּתנוּ בארץ מקוֹרה באוֹתה מסכת־חיים חדשה וּמלאה, שהישוב שוֹקד על אריגתה בלי־הרף. ואוּלם באמריקה, שאין הישוּב העברי אדוֹן שם לחייו, והם בּעל כּוֹרחם אבר מן החיים הכּללים, טבעי הוּא שהמלה העברית יוֹנקת חיוּתה מן הספר וּמן העבר.

מתוֹך כּך תוּבן לנוּ אוֹתה חיבּה יתרה, שמתגלה בּגליוֹן “הדוֹאר” הנאה המוּקדש כּוּלוֹ לרש“י בשנת תשע מאוֹת להוּלדתוֹ. חכמי־ישׂראל, הוֹגי־דעוֹת, מבקרים ומשוֹררים חוּבּרוּ יחד לפאר זכרוֹ של נעים פירוּשי ישׂראל (יצחק ריבקינד מספר בּפרטוּת גם על תערוּכת רש"י). פּרשן המקרא והתלמוּד, רש”י כּבקי בהויוֹת־העוֹלם, הפּייטן רש“י, רש”י והמפרשים הנוֹצרים, אמרי רש“י, רש”י כמרחיב הלשוֹן, רש“י לחכמים ורש”י לעם וכו' – כּל הצדדים שבּאישיוּתוֹ היוֹצרת של החכם הקדמוֹן הוּארוּ, אם מעט ואם הרבּה, מתוֹך אהבה וידיעה כאחת. מסגרת־נוֹי לתמוּנה משמשוֹת שתי המסוֹת המעוּלוֹת של מנחם ריבּוֹלוֹב ושל אברהם רגלסוֹן. הוּא מן הגליוֹנוֹת הראוּיים לשמירה.