בֹּקֶר צַח וּבָהִיר, בֹּקֶר טוֹב…

וְתָמִיד הוּא מַבְטִיחַ לִי רֹב –

וּכְחֹם צָהֳרַיִם אֶשְׁכַּח

רִמְזֵי טוֹב שֶׁל הַבֹּקֶר הָרַךְ.

וּשְׁחוֹחַ אֵתַע בַּדְּרָכִים,

מַר-נֶפֶשׁ, עָיֵף וּמַשְׁמִים;

לֹא אֵדַע מָה אָבַד לְחַיַּי –

עַד בּוֹא דִמְדּוּמִים – דִמְדּוּמַי…

לְאוֹרָם הַנוּגֶה אֶזְכְּרָה

רִמְזֵי אֹשֶׁר אֲשֶׁר לְצָפְרָא.

קנטרה