© כל הזכויות שמורות. מותר לשימוש לקריאה, לימוד ומחקר בלבד, ואין לעשות ביצירות הללו שימוש מסחרי.

במושב הועד הפועל המצומצם – ירושלים, 14 בנומבבר ¹1936

– – – הקטרוג הקשה שנשמע כאן נגד אנגליה – אינו הוגן מבחינת האמת ואינו רצוי מבחינת התועלת.

יש לי כמה וכמה טענות נגד הממשלה האנלית, אבל אין אני מקבל את הקטרוג הקשה. איני נאיבי כל-כך לחשוב שכל מה שאנגליה עושה בארץ זו היא עושה אך ורק לשם שמים. אין שום עם עושה דברים לשם שמים. ויש כמה וכמה דברים שאנגליה עושה בארץ זו – שאינם לטובתנו. ואין אנו עוברים על דברים אלה בשתיקה. כל פעולתנו הפוליטית היא היאבקות ממושכת עם הממשלה. אבל איני מוכן להצטרף ל“הגזמה” – אני-נוקט לשון נקיה – של י. וא. “הגזמה” זו לא רק שהיא חוטאת לאמת – היא מסוכנת לכל עמדתנו הפוליטית. – – –

– – – ב. כופר ב“מרד”, ויש נימוקים לכך: א) לא היה שום יסוד לערבים למרוד, כי בארץ יש משטר ערבי, ואין טעם לערבים למרוד במשטר כזה. ומדוע המשטר הוא ערבי? מפני שמוסה-עלאמי הוא תובע כללי, ופלוני-אלמוני הם נציבים מחוזיים. עובדות אלה מספיקות לב. להכריז על המשטר כמשטר ערבי. אבל ב. אינו ערבי, ולא הוא היה צריך להחליט אם למרוד או לא. הערבים יש להם תפיסה אחרת לגמרי בנוגע למשטר. הם אומרים: משטר זה מעלה לארץ בשנה אחת 30,000 יהודים, בשנה שניה – 42,000, בשנה שלישית – 62,000. מה בצע שמוסה עלאמי הוא תובע כללי? אם משטר זה ימָשך עוד מספר שנים – אנו, הערבים, אבודים, ועלינו למרוד בו ולהפילו.

אומרים: לא היה כאן מרד, מפני שהממשלה היתה יכולה לדכא אותו. נניח, שזה נכון. כלום יוצא מזה שהערבים לא מרדו? אילו אנגליה היתה שולחת בראשית מלחמת-הבּוּרים בדרום-אפריקה צבא עצום – היתה מיד מכניעה את הבּוּרים, כלום על-ידי כך לא היה מרד הבּוּרים מרד? אנגליה, כידוע, לא עשתה כך, והמלחמה נמשכה כשנתיים. כלום יאמר מישהו שאנגליה סידרה בכוונה כי המלחמה תימשך שנתיים, ולא היתה כלל מלמחה מצד הבּוּרים? מרד אינו חדל להיות מרד אם גם אין מדכאים אותו מיד. רק מי שאינו מעז לראות את המציאות כהוויתה, יכול להתנכר לעובדה שהערבים התקוממו נגד המשטר, שב. קורא “משטר ערבי”. חוששני, שאילו היה ב. ערבי היה אף הוא מצטרף למרד, ולא היה מסתפק במשרתו של מוסה-עלאמי. השאלה המכרעת לגבי הערבים – בדיוק כמו לגבי היהודים – היא שאלת העליה. ואין הם מוכנים לבלוע עליה זו בשכר משרתו של מוסה או בשכר שלטונם של פלוני-אלמוני בנציבות המחוז.

אין אני מלמד זכות על הממשלה, אבל התעלמות זו מהסבך ומהקשיים אינה עלולה לחזק את טענותינו וקובלנותינו נגד הממשלה; אנו נטען ונקבול על הממשלה שלא אחזה באמצעים מספיקים, ולא אחזה באמצעים בשעתם – אבל ההגזמות וההפרזות וההכללות רק תחלשנה את טענותינו הצודקות והמבוססות.

לא נקבל את העצה הנמהרה ולא נאמר, שכל מה שהממשלה עשתה בארץ זה במשך י"ט השנים האלה היא שורה ארוכה של זדונות ומזימות וקיפוחים המכוּונים נגד הבית-הלאומי ובעד הקמת מדינה ערבית. אין אני מייעץ להתעלם מהשגיאות והזדונות של הממשלה – להיפך, נביא את עצומותינו לפני הועדה ולפני דעת-הקהל האנגלית. אבל ניזהר מהאשמות סיטוניוֹת. ידידנו הטוב ביותר באנגליה לא יקבל האשמות אלו. לא כל מה שאנגליה עשתה בארץ הוא רע. וגם לא כל הרע שעשתה – נעשה בזדון ומתוך מזימה: אנגליה הכניסה לארץ שלוש מאות וחמישים אלף יהודים. היא בנתה נמל בחיפה, וחיפה נהפכה לעיר עם רוב יהודי. היא בנתה דרכים בין המושבות היהודיות, והיא תמכה – אמנם לא במידה מספקת – בתעשיה יהודית. ואין אני יכול להתעלם מעובדות אלו. אין אני מתגעגע לימי תורכיה. חייתי בארץ בימים ההם, ויודע אני שכמה דברים שיכולנו לעשות אז – אי-אפשר לעשות עכשיו. ואף-על-פי-כן איני מתגעגע למשטר ההוא. אנו פועלים בתוך מסגרת פוליטית, בארץ ובעולם, ועלינו להתחשב עם המציאות הפוליטית. נחוצה לנו אהדת העם האנגלי ועזרתו, ועלינו להגביר אהדה זו – ולא להרסה.

קטרוגים מופרזים ובלתי-מבוססים לא יוסיפו לנו חיבה וסימפּטיה בעם האנגלי. כשאנו דורשים מהאנגלים יחס הוגן אלינו – אנו חייבים ביחס הוגן אליהם. כמה אנו מתמרמרים כשטופלים על הכלל היהודי חטאו של יחיד יהודי! הנבוא אנחנו לטפול על הכלל האנגלי, ולוּ אפילו על כלל הפקידות, את החטא והמשגה של כל פקיד יחיד? האנגלים אינם אומה של מלאכים, ויודע אני את המעשים הנוראים שעשו האנגלים באירלנד ובמקומות אחרים; אבל האנגלים עשו גם דברים חיוביים גדולים בארצות הנמצאות תחת שלטונם. זהו עם גדול, בעל תרבות עשירה – ולא עם של עושקים ושודדים. והאנגלים עשו לנו לא רק רעות. הם הכירו בזכותנו ההיסטורית על הארץ – הכירו הראשונים, – הכריזו על לשוננו כעל שפה רשמית, אפשרו עליה גדולה, ואם נעשה חשבון – נעשה חשבון-צדק.

גם הרע שנעשה לנו – לא נעשה תמיד מתוך זדון. אביא דוּגמא אחת: קיפוח חלקנו בעבודות הממשלה. אין זה קיפוח מדומה, ולא קשה לנו להוכיח אותו. אבל הדבר אינו כל-כך פשוט. האם רק אנגלים מקפחים את העבודה העברית? מה נעשה במושבות היהודיות? כשאנו מגיעים לפרשה זו, יודעים מ. וחבריו ללמד זכות על מחרימי הפועל היהודי: כי יש עבודה זולה, ויש חשבון כיס. גם האנגלים מבכרים בעבודות הממשלה פועל זול. גם הם עושים חשבון כיס. ועלינו להסביר שבארץ זו יש ענין של בית-לאומי, ושל עליה יהודית, ושל רמת-חיים יותר גבוהה, ואין הזול כשהוא לבדו יכול להכריע. עובר זמן-מה עד שהאנגלי תופס כל זאת. – יהודים רבים, וביניהם גם הקוראים לעצמם בשם ציונים, עוד לא תפסו זאת. אביא דוגמא אחרת: זיוּן היהודים. כשהייתי באנגליה שמעתי מפי ידיד נאמן לנו, העומד תמיד לימיננו בפרלמנט, שיש סכנה בזיוּן היהודים, וכי מוטב שאנגלים יגנו עלינו. הידיד הזה טעה, ואנחנו לא קיבלנו את דעתו, ועמדנו במשך כל ימי המהומות על ההכרח של זיון הישוב היהודי. וגם הצלחנו. אבל יש שיקול-דעת, ויש טעות בשיקול-דעת, ולא הכל בא מתוך שנאה, ומתוך התנגדות ומתוך מזימה רעה. ועלינו להבין את האנגלים כמו שאנו רוצים שהם יבינו אותנו. והענין שלנו בארץ הוא בלתי-רגיל, הוא יחיד במינו, והאנגלים יש להם מסורת והרגלים, ואין מסורת והרגלים אלה הולמים את התנאים והצרכים המיוחדים של ארץ זו. ולא קל לאנגלים לתפוס את היחיד הזה. בלפור הבין, לויד ג’ורג' הבין – אבל לא כל אנגלי יש לו שאָר-הרוח והבינה הרבה של בלפור ולויד ג’ורג'. וכמה קיפוחים נעשים לנו בארץ הזאת רק מפני התנאים המיוחדים שבהם נתון המפעל שלנו, תנאים שאין להם דוגמא בארצות אחרות. מכאן עלינו להסיק מסקנה: לא כל הפקידים הם שונאינו, אלא קיום המנדט מחייב פקידות מחונכת ברוח המנדט, היודעת עוד לפני לכתה לארץ מה הם התנאים והצרכים המיוחדים הקשורים בסטטוס של המנדט ותפקידיו.

יש לנו נכס יקר אחד – ידידות העם האנגלי, ועלינו לשמור עליו כעל בבת עיננו. העם היהודי היה תמיד מוקף שנאה, גם בשבתו בארצו וגם בנדודיו בגולה. השנאה הזאת לא פסקה ולא נתרופפה. בימינו היא הולכת ומתגברת. לא רק בגרמניה – שנאת ישראל לוהטת בפולין, ברומניה, בשאר ארצות מזרח-אירופה, בארצות אסיה – וגם בצרפת, אנגליה ואמריקה אין היא נעדרת כלל וכלל. כל הארצות רוצות להיפטר מאתנו, מי בנחת ומי בזרוע. וכל אלה שרוצים להיפטר מאתנו, רוצים ומסוגלים לפתוח לפנינו שערי ארץ-ישראל. האבנטורה החדשה של ז’בוטינסקי ²היא מסוכנת לא רק בזה שהיא מגדילה את תאבונם של שונאינו לגרש את היהודים, ומעמידה בסכנה את שארית הזכויות שיש עוד להמוני היהודים בארצות מזרח-אירופה; היא גם טפשית, מפני שלפולין אין אינטרס ויכולת לשלוח את יהודיה דוקא לארץ-ישראל. גירוי רצונה של פולין להיפטר מהיהודים עלול לדחוף את פולין לבקש לה מושבות או לשלוח את היהודים למדגסקר ולאיים אחרים; פולין אינה מעונינת בעליה יהודית לארץ-ישראל – היא מעונינת ביציאת היהודים מפולין, ותו לא. אין בידי פולין להעביר מאות אלפי יהודים לארץ-ישראל. לא בידה המפתח לארץ, ולא בידה לכוף את אנגליה לקבל את היהודים בהמוניהם. האבנטורה מחוסרת-האחריות הזאת עלולה רק להבאיש את ריח הציונות בעיני הפולנים, כשיראו שאין ארץ-ישראל קולטת במהרה את יהודי ארצם. והוא הדין בארצות אחרות. רק תמימים ושוטים יכולים להניח שפולין או ארץ אחרת תריב עם אנגליה בגלל ארץ-ישראל. המצב הבין-לאומי הוא כזה, שכל הארצות, אולי מלבד אמריקה, להוטות אחרי ידידותה של אנגליה. אנגליה היא המדינה היחידה שקיבלה על עצמה להכניס יהודים לארץ העומדת תחת שלטונה. ואנו זקוקים לרצון הטוב של אנגליה, לידידותה, להבנתה, לעזרתה, לאהדתה. וקרה לנו נס היסטורי – שרכשנו במידת-מה את הידידות הזאת. זה לא עלה בנקל. אבל אנו יכולים לאבּד את הידידות הזאת. אנו יכולים בנקל להשניא את אנגליה ולהשניא את עצמנו על אנגליה. גם באנגליה יש אנטישמיות. האנגלים הם טובים הרבה יותר בנידון זה מעמים אחרים – אבל אינם שונים מהם באופן יסודי, אין הם מלאכי-השרת, ואין הם מתנהגים – אפילו בארצם גופא – אך ורק על-פי הצדק המוחלט. איני יודע אם היהודים מתנהגים על-פי הצדק המוחלט – ובודאי שאתנו לא יתנהגו האנגלים לפי אמת-מידה אידיאלית. ואם רק יש בנו ניצוץ של חוש ממלכתי ואחריות פוליטית, עלינו לכלכל את מעשינו עם האנגלים ככה שלא נאבּד ולא נחליש את הידידות – אלא נגביר אותה. אין אנו צריכים להרכין ראשנו בפני כל גזירה, ואין אנו יכולים להצדיק את הדין על כל עוול – אבל אנו חייבים לדעת מידה גם בתביעותינו וגם בקובלנותינו. האנגלים רגילים לשמוע בקורת – ובספרות האנגלית גופא תמצאו את הבקורת החריפה ביותר על המדיניות האנגלית. אבל בקרתנו צריכה להיות מבוססת על עובדות ולא על סברות. ובדרישותינו אנו חייבם לקחת בחשבון את האפשרי, את המעשי, בלי להתעלם מהקשיים ומהמכשולים האובייקטיביים.

© כל הזכויות שמורות. מותר לשימוש לקריאה, לימוד ומחקר בלבד, ואין לעשות ביצירות הללו שימוש מסחרי.