שְׂאִי עַיִן, יְחִידָתִי, לְצוּרֵךְ
וְזִכְרִי בוֹרְאֵךְ בִּימֵי נְעוּרֵךְ,
לְפָנָיו צַעֲקִי לַיִל וְיוֹמָם
וְלִשְׁמוֹ זַמְּרִי תָמִיד בְּשִׁירֵךְ.
מְנַת חֶלְקֵךְ – בְּעוֹדֵךְ בָּאֲדָמָה
וּמִבְטַחֵךְ – בְּצֵאתֵךְ מִּבְּשָׂרֵךְ.
הֲלֹא הֵכִין לְפָנָיו לָךְ מְנוּחָה
וּמִתַּחַת לְכִסְאוֹ שָׂם דְּבִירֵךְ:
אֲנִי עַל כֵּן אֲבַרֵךְ אֶת אֲדֹנָי,
כְּמוֹ כֹּל הַנְּשָׁמָה לוֹ תְּבָרֵךְ.