רקע
שלום עליכם
האסיפה

1

 

מחזה שעשועים    🔗

השינויים העיקריים לעומת המקור ביידיש:

השמות של הדמויות ניתנה להם צורה עברית

בנוסח ביידיש בנוסח העברי

ברוך-הערש ברוך-צבי

אברהמל אברהם

ארצי גרונם

בענצי בונם

מאָטל יקותיאל

יענקל ירחמיאל

יוסל יחיאל

הערשל זלמן

בערל קלמן

אַנשל משה

איצל מנשה

לייבקע אריה

בנוסח העברי מופיעה הרבנית ללא כל טקסט משלה. בנוסח ביידיש מתערבת הרבנית בדברי הנוכחים בתחילתו של המערכון, ובמקום הדברים שבאים בנוסח העברי אחרי הוראת הבימוי האחרונה נשארים ה’ראַבינער' וה’הראַבינערשע' לבדם ומסיימים את המערכון בדו-שיח הבא:

ראַבינערשע: נו? מיט וואָס איז מען זיך צעגאַנגען?

ראַבינער: מיט וואָס? מיט גאָרניט.

ראַבינערשע: וואָס הייסט מיט גאָרניט? נאָך אַלע געשרייען?

ראַבינער: לעת-עתּה האָט מען אויסגעקלויבן גבאים, נאמנים און טשלענעס.

ראַבינערשע: נו, און וואָס וויטער?

ראַבינער: און וויטער גאָ… (טוט אויס די ברילן און רייבט זיך די אויגן) או ווייטער… לעת-עתּה גאָרניט.

ראַבינערשע: לעת-עתה גאָרניט? (כאַפט זיך מיט ביידע הענט ביי די זייטן און ווערט שיער נישט צעגאַנגען פאַר געלעכטער) כאַ-כאַ-כאַ! ס’איז נאָר אַ באַשרייבונג מיט אייערע אַסיפות און גענוג! כאַ-כאַ-כאַ! אַ קאָמעדיע, אַ ריינע קאָמעדיע!!!

ואלה שמות הנאספים:

רב, מטעם הממשלה, גמר חוק לימודים בארבע מחלקות בית-ספר, בתי-עיניים ממראה התכלת על חוטמו.

ברוך-צבי, מלווה בריבית, איננו צעיר לימים, אבל גם לא בזקנים יתחשב, מתהלך בחברת עולי-ימים.

שמחה, אברך עשיר, חוכר מכס הבשר בעיר

אברהם, אברך משכיל, מלווה לשבועות 2

גרונם, זה מקרוב חדלו מזונותיו על שולחן חותנו

בונם, עודנו סמוך על שולחן חותנו

יקותיאל

ירחמיאל

יחיאל

זלמן בחורי חמד, פרחי השכלה

קלמן

משה

מנשה

אריה, שמש בית-המדרש

זמן המחזה בסוף המאה התשע-עשרה, בעיר קטנה העומדת על תלה בין מאקארֶבקה ובין סטרישטש, בסביבות מאזפּבקה, בבית הרב, במוצש"ק.


(הנאספים מתהלכים הנה והנה בחדר, יעלו עשן, ישיחו, ידברו, יתווכחו וירעשו

בהמולה ושאון. – הרב יושב אל השולחן, וממנו יראו וכן יעשו עוד אחדים מהנאספים)

הרב (מניף ידו להשקיט השאון): הודיתי לכם, אורחי הנעימים, כי באתם בצל קורתי, ועתה התכבדו במכובדים ושבו-נא איש תחתיו סביב לשולחן ואקרא באוזניכם את פרשת הדברים אשר ערכתי בספר, אז נשכיל ונבין מה מטרת אסיפתנו וניוועצה לב יחד. שבו-נא, אדוני הנכבדים! (מוציא מצלחת בגדו גיליון גדול ומתחיל לקרוא בכוונה עצומה): 'קול…

ברוך-צבי: אדוננו הרב! ‘וסעדו לבכם אחר תעבודו’ כתוב הדר בתורתנו הקדושה!

שמחה: כן הדבר, יצו נא רבנו על השמש לבל יחסר המזג…

ברוך-צבי: גם פת ופרפרת, כחוק לישראל!

הרב (אל השמש): דמה לך, ר' אריה, לצבי ורוץ-נא מהר על רגל אחת… אבל חכה-נא! (אל רעייתו הרבנית): אילוּתי! הן יש אתך דג ממולח, צווי-נא ויעשו את הדג ויערכוהו לפני אורחינו…

ברוך-צבי: דג מלוח במוצאי שבת אחרי ההבדלה? לא תהיה כזאת בישראל! הרבה ראיתי בימי חלדי ודג מלוח בכל אלה לא מצאתי!…

אברהם: אבל החרישו-נא רבותי! אל תרבו שאון. הן הרב חפץ לקרוא דברי הספר…

שמחה: תכין-נא הרבנית מרק-חמוץ, גם קורקבן נחמד אף נעים כדאמרי אינשי…

הרב (קורא מעל הספר): 'קול…

השמש: ומי יתן הכסף? הן יין בכסף יקנו!

ברוך –צבי (אל המסובים): ומה תחרישו? השמיעו על השקלים!

גרונם: עדת בחורים, הריקו-נא אמתחותיכם!

בונם: בחורים, אמתחותיכם הריקו!

הבחורים (כולם יחד): אבל נשמע נא דברי הרב. הן לא להילולא וחינגא באנו הלום! הלא לפנינו דבר העומד ברומו של עולם היהדות. יקראו-נא בראשונה פרשת דברי הספר ונשׂימה לב ונתייעצה יחד מי ומה ולמה (יתקעו לידי השמש מטבעות כסף אחדות).

הרב (משמיע קול שיעול וקורא) : ‘קול ברמה נשמע ביללה, קול נהי הבת ישראל האומללה…’

ברוך-צבי (בחשאי): מה הוא שח? חזות קשה!

שמחה (בדממה וקול): תיקון חצות או מגילת איכה חדשה!

גרונם (בקול): הסו! יפה שתיקה בשעת הדרשה.

בונם (בקול): אמנם הסו, הסו!

הבחורים (בקול גדול): הסססו, הסססו!

הרב (משמיע שנית קול שיעול וקורא): ‘קול ברמה… האומללה, מכל עבר קול צעקת שבר, ונהה נהי נהיה, בוגדים בגדו, בוזזים בזזו, נסתמו מעינות הפרנסה, היו לשמה ולבתה, כל ראש לחולי וכל לבב דווי, פחד ופחת ופח, אוכל נכרת מפינו, על זאת אספדה ואילילה, אסלדה בחילה, בני ציון היקרים עלפו שכבו בראש כל חוצות כתוא מכמר, כי אין לחם ואין שמלה והיה אך זוועה הבין שמועה… והנה מודעת זאת בכל הארץ, כי בכל תפוצות ישראל, עיר ועיר מדינה ומדינה התעוררו אנשי לב אשר רוח ה’ קיבצם, אנשי מדע והשׂכּל, אנשים של צורה, נדיבי עם אלוהי אברהם, אנשים אשר לבם פתוח כפתחו של אולם, אנשים הדואגים לטובת אחיהם המקדישים הונם ואונם לצאת לישע עמם, לישע בני אמונתם, והמה יעדרו, יחפשו עצות, יקדישו מועד מועדים ויקראו עצרה – כללו של דבר: המה עושים ומעשים, סובבים ומסוּבבים, לא ייעפו ולא ייגעו עד עשותם ועד הקימם, בכל מקום נראה תנועה רבה, מכל עיר יעלה באוזנינו: ועד, קולוניזציה.

ברוך-צבי: אנא, רבנו, הבינני-נא פירוש המלות האלה. רבים אומרים לנפשי: קולוניזאציה! קולוניזאציה – מה טיבו של עוּבר זה?

גרונם: הסו! הסו! תתום-נא הקריאה אז תשאל.

בונם: כתום הקריאה תשאל!

שמחה: כך דרכם של אחינו בני-ישראל, עם קשה עורף, הנה הוא שואל כי יאבה לדעת פשר דבר, ולמה נמנע מחפצו?

אברהם: חלילה! ישאל-נא כנפשו שבעוֹ, אבל יחכה-נא כמעט רגע, הן עלינו לשמוע בראשונה דברי הספר.

הרב (קורא): אמריקה, פלשתינה, בכל עיר ואם בישראל יתנוצצו כאבני נזר אנשי לבב העובדים שכם אחד לטובת כלל האומה. מעל במתי כתבי העתים קול מבשר ואומר חדשים לבקרים פרשת גדולת מעשים רבים והמון עלילות לאין תכלית. חברות ועדים ואגודות נוסדו בכל אפסי תבל: במאזפּבקה, במאקארוֹבקה, בקאשפֶּרוב, ביאמפלה, וגם בסטרישטש תתנוסס אגודה ערוכה בכול לשם ולתפארת. ואיך לא יחוורו פנינו ותכסנו כלי מלא בושה וכלימה, כי בעירנו, עיר ואם בישראל, אשר בה קהילה גדולה (כן ירבו!)…

ברוך-צבי: כן ירבו וכן יפרצו כדגי הרקק!

אברהם: לא עת להתלוצץ עתה, הן הרב קורא.

הבחורים (כולם): הסו הסו, יקרא-נא רבנו הלאה!

הרב: ‘ואנחנו מחשים, מים זדונים כהמות ימים יהמיוּן ואנחנו נעצים עין ועל לבנו כפור כאפר יפזר! באה העת כי גם אנחנו נתעורר מן התרדמה העזה והמסכה הנסוכה עלינו, נקומה כגיבור מתרונן מיין, נחלץ חושים ונצא חמושים ונחשבה מחשבות בעצה תיכון’…

ברוך-צבי: ובכן מה לנו לעשות?

אברהם: עמא פזיזא! מה תפרוץ פרץ לדעת מראשית אחרית? חכה עד ארגיעה וידעת מה לנו לעשות!

הבחורים (כולם יחד): יקרא-נא רבנו הלאה!

הרב: 'לכן קמנו ונתעודד ונגמור אומר כולנו פה היום, משכילינו ונאורינו, בחורינו וצעירינו, הרודפים מדע והשׂכל, הקוראים מעל לוחות כתבי העתים, היודעים את הנעשה בתבל ארצה, הרואים, המבינים, המרגישים, המ…

ברוך-צבי (מתנודד ממקומו): כללו של דבר: מה גמרנו אומר?

אברהם: הפלא ופלא! השקט לא יוכל האיש הזה, כיושב על גחלים! חכה-נא מעט וידעת מה גמרנו אומר…

הבחורים (כולם): יקרא-נא רבנו!

הרב: 'המרגישים, המשגיחים, המתבוננים, השׂמים לב, היודעים מה רע ומר לנו. לכן גמרנו אומר לקרוא עצרה ולהתאסף יחד בביתי, וכולנו נחשוב מחשבנות וגם נפעול ונעשה דבר קיים לטובת כלל האומה העגומה, כמעשה יתר אחינו די בכל אתר ואתר, וחברה חדשה תכונן בקרבנו, חברה אשר…

שמחה: אומנם כן, ראוי ונכון מאוד.

ברוך-צבי: הבין בל אוכל! המעטות הן החברות בתוכנו? המעט הוא כסף הצדקות אשר נחלק שנה שנה? המעטות הן הנדבות למעות חיטין? והטאקסה?!…

שמחה (בחפזה): הנח-נא! לא זו המטרה ולא זאת כוונת הדברים!

ברוך-צבי: ומה כוונת הדברים?

גרונם: הלא שמעת מפורש יוצא מפי הרב. זאת היא הכוונה!

בונם: זאת ולא אחרת!

ברוך-צבי: נשיאים ורוח וגשם אין! לוּ לעצתי תשמעו…

אברהם: מה תסכון עצתך? מראש ידעתי עצתך והיא לא תצלח. אתה ושמחה אך בטכסא מעיינכם כל הימים.

שמחה: הנה בעל החלומות בא! מה עניין שמיטה אצל הר-סיני?

הבחורים (כולם יחד): הקץ לדברי רוח! ברוב דברים לא ייעשה גם חצי דבר, עת לעשות ולפעול!

בונם: לפעול ולעשות!

הרב (קורא): ‘זה היום תחילת מעשינו למצוא לכם…’

ברוך-צבי: לכסף! לכסף! מי לא יבין זאת? כל הנחלים הולכים אל הים…

שמחה: אכן נודע הדבר! הבה כסף – ותו לא מידי!

אברהם: ומה כל החרדה הגדולה הזאת?

גרונם: טוב הדבר, הבה כסף – אבל עלינו להעלות במאזני משפט מה תהי מטרת הכסף ומה ייעשה בו. הנזרע על צחיח סלע? הלא לזאת קראנו עצרת היום לחשוב מחשבות ולבוא עד תכלית פרטי העניין אשר לפנינו.

בונם: לבוא עד תכלית! לבוא עד תכלית!

אברהם: אבל החרישו כמעט קט וידבר האחד דבריו. יקרא-נא הרב הלאה ואחר נשפוט.

הבחורים (כולם): יקרא-נא הרב, יקרא!

הרב: יתעוררו-נא ויקומו…

ברוך-צבי: מי יקום?

אברהם: הס-נא רגע אחד!

הרב: ‘יקומו-נא ראשי עירנו, גבירינו…’

שמחה: גבירינו! מי בראש? הגבירים בראש! לכל צרה שלא תבוא, הגבירים! הגבירים!

גרונם: אבל הרגע-נא כמעט, למה תפסיק הקריאה בכל רגע?

בונם: למה תפסיק? הרגע-נא אך רגע!

הרב: ‘גבירינו, קצינינו, אשר חננם ה’ בהון ועושר, וירימו תרומה…'

ברוך-צבי: מראשית כזאת ידעתי! פזמון ישן אשר כבר היה לעולמים!

אברהם: בחיי ראשי, עוד לא ראיתי מימי איש נבהל כמוהו! ידבר-נא גם רעך דבר…

ברוך-צבי: רבנו! מה יועילו הוויכוחים והלהג הרב? הגידה-נא בקצרה: מה לנו לעשות?

שמחה: לדעתי, עלינו לבחור ראשונה גבאים ויועצים…

אברהם: את מי נבחר ומי יהיו הגבאים והיועצים?

גרונם: מי יהיו? אנחנו אלה פה היום: אני, אתה, הוא והוא…

בונם: אנחנו, אתם, הם והם…

שמחה: ואני זאת יעצתי: בראשונה עלינו…

יקותיאל: לא! ראש דבר עלינו לטכס עצה…

ירחמיאל: עלינו לחשוב ולבחון…

יחיאל: נציע הדברים בספר, סעיף-סעיף לבדו ונתייעץ…

קלמן: בעיר סטרישטש לא נהגו כן, המה כתבו ראשונה לעיר הבירה…

זלמן: מה זה תדבר?! לפני ימים מספר שבתי מסטרישטש – אין כאן לא דובים ולא יער! המה אחרת עשו, המה נ…

מנשה: אם כה או כה עשו – אחת היא לנו.

משה: נהפוך הוא, לא אחת היא לנו; הבה אראך את ‘המגיד’ וראית (ומוציא מצלחתו גיליון ‘המגיד’. בין הבחורים שאון והמולה).

ברוך-צבי: הסו בחורים! זקנים כי ידברו יעמדו הצעירים מנגד ויחרישו.

ירחמיאל: ורבים אומרים כי בשאלות כמו אלה יחוו גם הצעירים דעה, ודעתם נשמעת מאוד…

שמחה: שם בבית-הרחצה תחוו דעה ותשאו מרום ראשכם. יד לפה, אפרוחים!

יחיאל (ליתר הבחורים): איזה חכם הרואה את הנולד? מראשית הגדתי כי כן יקום…

שמחה: למה נרבה אמרים ללא הועיל? החרישו ממני ואדברה אך מלים שתיים (עולה על השולחן).

אברהם: שתיים שהן ארבע!

גרונם: (מקפץ על השולחן): שמעו-נא לי! הנה עלה רעיון חדש על לבי!

בונם: רעיון חדש, רעיון חדש!

הבחורים (כולם): הוציאהו-נא אלינו ונשמעה!

ברוך-צבי (מניח ידו על פי שמחה): הניחה לו וידבר.

שמחה (יסיר בזעם אף את היד מעל פיו ויצעק): בחור לנו גבאים בגורל!!!…

גרונם: בגורל? הנסתרה כוונת האיש הזה? כאחד המשוגעים ידבר!

בונם: משוגע איש הרוח!

אברהם: אבל ידבר נא דבריו ואחר תצעקו, מדוע תעמדו לו לשטן? כה דרך אחינו בני ישראל, כל אחד יאמר: אני ואפסי עוד!

שמחה: הבל הבלים! שמעו לעצתי וידעתם מה טוב!

ברוך-צבי: לפי דעתי אני…

הרב: הן עוד לא שמעתם, רבותי, את אשר יעצתי אנוכי, אביעה-נא ראשונה אנוכי את מעלות רוחי ואז תדברו אתם כטוב וכישר בעיניכם.

הבחורים (כולם): אמת וצדק! נשמע-נא ראשונה דעת הרב.

ברוך-צבי: את דעת הרב נדע גם בטרם שמענוה, תחילתה כסף וסופה כסף ותוכה…

אברהם: בושו והיכלמו, אדוני! הבית-מרזח היה לנו הבית הזה? ר' ברוך-צבי אַן חכמתך אַן סבלנותך? ‘ומושל ברוחו מלוכד עיר’! יחווה-נא הרב את עצתו ראשונה…

ברוך-צבי: טוב הדבר, טוב הדבר, הנני מחריש (ישים יד לפה).

הרב (קורא): ‘לדאוג לטובת כלל האומה…’

ברוך-צבי: עוד הפעם ‘לטובת כלל האומה’!

אברהם: הן הבטחת כי תחריש כמעט רגע?

ברוך-צבי: טוב הדבר, הנני מחריש.

הרב: ‘ונצא חמושים יחד לפעול ולעשות להרמת קרן הכלל’.

ברוך-צבי: אבל…

אברהם: הוי פחז כמים! בוש והיכלם (וירק בבוז).

הרב: ולמען תמצא ידינו לעשות דבר אין די לנו ביועצים אשר נבחור מתוכנו.

ברוך-צבי: מה עניין יועצים לכאן? האם בית מועצה נייסד?

גרונם ואחריו בונם: לא יועצים אך גבאים.

הבחורים (כולם): ומדוע לא יועצים? מחשבה בעצה תיכון ותשועה ברוב יועץ!

אברהם: יועצים או גבאים – האם לא אחת היא לנו?

שמחה: ובכן איך תהי בחירת הגבאים?

גרונם ובונם: אכן זאת היא שאלה אשר לא נשמעה מששת ימי בראשית! ‘איך תהי בחירת הגבאים’ – פשוטו כמשמעו! אנחנו פה נבחור לנו גבאים מתוכנו.

יקותיאל: ואני אחרת אשפוט, הנה בשבוע שעבר קראתי במכתב העתי במאמר…

ירחמיאל: לא כי! הבה אגידה לכם אני!

יחיאל: הנה הנערהמגיד! אך זה לנו יועץ פלא!

זלמן: אם דעתו לא תסכון הגידה אתה!

קלמן: יגידו הזקנים ממנו לימים. ‘והדרת פני זקן’!

מנשה (קופץ בראש): זקנים, צעירים, רשות לכל אחד לדבר ולחוות-דעת, אין אונס! הלא לאסיפה באנו.

משה (מניף את ‘המגיד’): ‘המגיד’ מודיע… ל’המגיד' מודיע אחד הסופרים

ברוך-צבי: שבעה דברים בגולם, גדיים קופצים בראש.

שמחה: ובכן הגידה אתה איככה.

אברהם (מעל השולחן): ואני חקרתיה כן היא: אל-נא נשאל את פי קציני העיר, כי המה אך יקלקלו עצתנו, נבחר נא פה מקרב הנאספים גבאים. הננו ניצבים פה כולנו היום, הבה נפיל גורל מי יהי לגבאי, מי לגזבר ומי לרואה חשבון.

שמחה: מי ומי יעמוד לגורל?

הבחורים: יחד כל הנאספים.

ברוך-צבי: וגם האפרוחים שכמעט נתבקעו מביצתם? הגם הם ישפטו שפוט ויתנשאו לכל לראש?

הבחורים: גם רוב ימים לא יודיעו חכמה! בימינו אלה יעמדו אך הצעירים בראש כל התנועות הגדולות, קרא-נא מעל הספר ונוכחת! (יניפו את ‘המגיד’).

הרב: הנכם מתנגחים ומתווכחים בטרם תדעו מי ומה ומתי. מה יתנו ומה יוסיפו לנו הגבאים אם כסף אין לנו?

גרונם: לא טוב הדבר, כן לא ייעשה!

בונם: לא ייעשה כן, לא!

אברהם: מדוע לא טוב הדבר? עוד לא שמעת כלה והנה מלתך על לשונך כי לא טוב הדבר! הן כל השומע יצחק ילעג לנו!

שמחה: לכן האזינו עָדַי!

ברוך-צבי (ימשכהו בכנף בגדו): החרישה-נא ואדברה אני!

שמחה (יוצא כנף בגדו בחוזקה): לא! אלַי תשמעו!

ברוך-צבי (יחזיק בזרוע שמחה): האחד אתה אין שני לך? או האם זקן שבחבורה אתה כי יהיו רק דבריך נשמעים ואנחנו למוצא שפתיך נחכה? ואיך תעיז לסוגר פי מחות דעת?

שמחה: דבּר מעתה ועד עולם, אנוכי לא אעמוד לך לשטן.

ברוך-צבי: נשימה ראש ונבחור לנו גבאים מבין זקני הצעירים אשר פה.

גרונם: מדוע רק זקני הצעירים? האם יש כאן משא-פנים?

בונם: כלום משא-פנים יש כאן?

ברוך-צבי: היינו דאמרי אינשי ‘כל דרשן דורש אך לטובתו’.

אברהם: האם לא השחוק הוא? הלא כל הרואים אנדרלמוסיה זאת יצחקו עלינו מלוא חופניים!

הרב (יקום ממקומו ויכה בידו על השולחן להשקיט השאון): הסו רבותי! אך מלים אחדות אדברה ולא אוסיף. מה היתה מטרת אסיפתנו? הלריב ומצה באנו הלום או להתייעץ בדעת ותבונה? אני אמרתי בחופזי כי טובים הצעירים ובהם נוציא דבר למענהו, והנה עיני הרואות כי נופלים המה מהזקנים. הלא תכסנו בושה, הלא נבוש וניכלם! מה יאמרו הבריות? ואנה נוליך את חרפתנו אם יבוא אחד ויחוק הליכות אסיפתנו זאת בספר על במתי כתבי העתים?

הבחורים (כולם): דברי הרב נאמנו מאוד, אמת וצדק!

שמחה: ‘לחוק על כתבי העתים’? (מביט על יקותיאל) ינסה-נא אחד מבחורינו לעשות כדבר הזה!

יקותיאל (קופץ ממקומו): התאמר בלבך כי אימתך תבעתנו? אם יהי רצון מלפני אחד מאתנו להניף עט עליך וידעת את תנואתנו! מכף רגל ועד ראש לא נשאיר מתום!

ברוך-צבי: היאלם יונק שדיים! ואתה שבלול תמס תהלך עלינו אימים כי תתננו לחרפה בכתבי העתים? לך התגולל באשפה בין גמולי מחלב כערכך, שם יכירך מקומך!

ירחמיאל (ליקותיאל): אל תבוא בדברים עם עלוקות מוצצי אדם!

שמחה: ‘עלוקות’? דום עז-פנים! עצב נבזה נפוץ! הנשמע חוצפה יתירה כזו כי ירהב הנער בזקן? (מהומה ורעש בין הנאספים. הרב יפריד בין עצומים).

הרב: אדוני הנכבדים! הלא תקנו לבב חכמה! מה זה היה לכם? בושו והיכלמו! הזאת תהי אחרית אסיפתנו? הלא נהיה לבוז ולקלס. אם נאספנו יחד הן עלינו לפעול ולתקן דבר-מה…

אברהם: אומנם כן, הרפו מריב, כי עת לעשות!

גרונם (אל ברוך-צבי ושמחה): זקנים אתם ממנו לימים, דברו אתם ונשמעה!

בונם: אתם הזקנים תדברו ואנחנו נשמע.

ברוך-צבי: אנוכי כבר הגדתי והשמעתי עצתי, והנה באו הצעירים ויעמדו לי לשטן ויקלקלו מחשבתי.

שמחה: טעית עד מאוד, ר' ברוך-צבי. הנה נא שמעוני ותראו כי אך אתי ילין צדק!

גרונם: דבּר אתה אם לא תתן לאחרים לדבר דבר.

בונם: דבּר אתה!

שמחה: ראשונה נבחור לנו גבאים ואז נדע מה נעשה.

הרב: לוּ יהי כדבריך, אבל נחשוב-נא בראשונה מה תהי פעולת הגבאים?

אברהם: דברי שמחה צדקו יחדיו! בראשונה נבחור לנו גבאים, יועצים.

הבחורים: יועצים, יועצים!

גרונם: ואחריו בונם: מי ומי היועצים?

הרב: יועצים נמצא לנו על נקלה, אבל אל-נא נעשה את הטפל לעיקר. הבה אקרא-נא באוזניכם ראשונה את הצעתי אשר ערכתי בספר…

ברוך-צבי: עוד הפעם ‘דברי הספר’! מה שהיה הוא שיהיה! כבר שמענו ונדעם.

אברהם: אבל חדל לך מהפסיק בכל רגע ורגע, הלא נהיה לחוכא ואטלולא!

הבחורים: ידבר-נא הרב דבריו. מה זה היה לכם כי השקט לא תוכלו?

הרב: אחרי כי נאספנו יחד הלום הנה העצה היעוצה ממני היא…

ברוך-צבי: דברים בטלים, אמרים ללא הועיל!

הרב (בהביטו אל הרבנית אשר ניגשה אל השולחן ותערוך עליו כוסות ויין ופרפראות): דבּר אל העצים ואל האבנים! לחוות דעת נכונים המה כולם, ולשמוע דעת השני אין גם אחד במו!

שמחה (מטפס ועולה על השולחן): הנה פה גבאי, גזבר, סוכן ויועצים. ומה יחסר לנו עוד?

גרונם: מי המה?

בונם: מי ומי?

אברהם (גם הוא מעל השולחן): שמחה, ברוך-צבי והרב יהיו לגבאים ו…

גרונם ובונם: והנשארים?…

אברהם: עוד דרוש לחפצנו גזבר… שני גזברים…

שמחה: גרונם ובונם יהיו לגזברים, אבל מה תהי כהונת אברהם?

ברוך-צבי (אל שמחה בהחזיקו בידו): יהי האחד לגזבר והשני לרואה-חשבון.

שמחה: לא, שני גזברים ואחד רואה-חשבון, או שניים רואי-חשבון ואחד גזבר. אברהם יהי הגזבר וגרונם ובונם יהיו לרואי חשבון.

הבחורים (יקומו יחד): ובזה תמו כל הכהונות?

הרב: הלא נאציל גם להם ברכה!

גרונם: הבחורים יהיו לחברים-יועצים.

בונם: יועצים, יועצים!

שמחה: ובכן יש לנו שלושה גבאים, שני גזברים… לא כך אמרתי – גזבר אחד ושניים רואי-חשבון.

הרב: אבל מה בצע בגבאים ובגזברים וברואי-החשבון?…

אברהם (עולה על השולחן): ושישה חברים יועצים.

גרונם: לא! שבעה יועצים! שבעה בחורים – שבעה יועצים.

בונם: שבעה! שבעה!

ברוך-צבי (לוקח צלוחית יין בידו): ובכן חסל סידור פסח! הלא רשות לנו עתה אפוא לשובב נפשנו?

שמחה: אל תחפזו! עוד לא נגמרה המלאכה. עתה עלינו לרשום בפנקס את תקנות החברה…

אברהם: אם כן, יעשו-נא פנקס!

גרונם: מי יעשה?

בונם: מי ומי?

שמחה: את זה יעשו הבחורים.

גרונם: עדת בחורים למה תחרישו?

בונם: למה בחורים תחרישו?

יקותיאל: (רומז על ירחמיאל)

ירחמיאל: (ירמוז על יחיאל)

יחיאל: (מראה באצבע על קלמן)

קלמן: (רומז לזלמן)

זלמן: (מתבונן אל מנשה)

מנשה: (מתבונן אל משה)

משה: (מחזיק את ‘המגיד’ ויושב תפוש ברוב שרעפיו): ת… ר… מ… (יספור אצבעותיו)

הבחורים (כולם למשה): מה תעמיק במחשבותיך? האם נשגבה המלאכה לא תוכל לה? הן כאלה וכאלה פנקסאות לעשרות כבר כוננו ידיך.

משה (עודנו הוגה ברוחו): זאת לא זאת… לא… הנני מחפש אחר אחד הפסוקים אשר אעשה בו את האותות והלפ"ק.

אברהם: החיסרון יוכל להימנות! אתה הכינה-נא ראשונה את הפנקס לכל חוקותיו ומשפטיו, והיתה חברתנו ערוכה בכל ושמורה…

גרונם: ומה יהי שם חברתנו אשר פינו ייקבנה? הלא ניתן לה שם על פני חוצות?

בונם: הן שם ניתן לה!

הרב: אבל לא השם הוא העיקר! מה צבע?…

אברהם: נהפוך הדבר, השם הוא אבן הפינה לכל דבר.

ברוך-צבי: הבל הבלים!

שמחה: בהבל פיך תבטל כל דבר!

ברוך-צבי (מחזיק את הצלוחית בידו): הנה חברות יש לנו די והותר שישים בכרס אחד: חברה משניות, חברה תהלים, חברת מלביש ערומים, סומך נופלים, רופא חולים, מתיר אסורים, זוקף קפופים… אולי ייקרא שמה בישראל ‘חברת משיח אילמים?’

אברהם: אתה אך לצון תחמוד לך.

שמחה: לא! שמעו אלי כולכם!

ברוך-צבי (ימשכהו אחור): מה חפץ לנו בדבריך?

אברהם: הניחו וידבר גם רעכם דבר. הלא כל השומע ילעג לנו!

הרב: פליאה דעת ממני, על מה את מתווכחים יחד? הילד עוד לא יצא לאוויר העולם ואתם תריבו מה יהי שמו!

ברוך-צבי: ואני מדברי לא אסור. אין חפץ לנו בשם! החברה היא אבן הפינה והשם אך למוֹתר! הבה נשובב נפשנו כמעט. מרוב צעקה כבר ניחר גרוננו (מוזג את הכוס) לחיים, אחי ורעי, לחיים, לחיים! (שותה).

כולם: לחיים טובים ולשלום (הנאספים ישתו ויסעדו לבם בפרפרת; כולם יצעקו, יגעשו וירעשו, כל אחד מחריש את רעהו, נכנס לדבריו ורגזו ושחקו ואין נחת. הרב ינסה להשמיע מרום קולו על אודות דבר נכבד מאוד, אך אין פונה אליו; ברוך-צבי אוכל מן הפת; הצעירים יסטרו איש על פי רעהו, הבחורים יתעצמו; משה קורא את ‘המגיד’ וברוך-צבי יתבונן אליו מרחוק ושיחק וכמו יאמר: 'הביטו-נא וראו את התרנגול בבני-אדם זה! הגם אתה בקוראי מה"ע? – ההמולה לא תחדל, עד כי חצות לילה תגיע והנאספים יקומו ללכת איש לביתו)

גרונם: ובכן מה החלטנו היום?

בונם: מה גמרנו היום אומר?

ברוך-צבי: רבות עשינו היום! בחרנו לנו גבאים, גזברים ויועצים…

הרב: ובזה נאמר די?

שמחה: את אשר לנו לעשות עוד – נחקור לדעת לעת אחרת. הלא עוד נתראה פנים!

אברהם: ובכן נתאסף עוד לאסיפה אחרת? הלא!

הרב: עוד אסיפה שנייה?

ברוך-צבי: ומה ממנו יהלוך אם נאסף עוד הפעם לאסיפה?

שמחה: ובכן מנויה וגמורה!

גרונם: עוד אסיפה אחת.

בונם: עוד אחת!

הבחורים: אסיפה! אסיפה!

(המסך נופל)


  1. ‘מחזה שעשועים’זה הופיע ב‘המליץ’, גליונות מס‘ 45, 46, 47 מן הימים 6, 9, 10 במארס, 1890. המערכון לא נכלל בשום מהדורה של כתבי שלום–עליכם בעברית. הוא הופיע קודם–לכן ביידיש ותורגםלעברית בידי המחבר עצמו. הנוסח ביידיש: ’די אסיפה, אַ ריינע קאָמעדיע‘ פון שולמית, ’יודישע פאָלקס–ביבליאַטהעק‘, כרך שני, 1889, עמ’ 220–205. מכאן הועתק בתוך: שאָלעמ–אלייכעמ, ‘דראמאטישע שריפטנ’, ערשטער בוכ, אריינפיר אונ קאָמענטאר פונ נ. אויסלענדער, כארקאָוו–קיעוו 1932, עמ' 58–43 (=געזאמלטע שריפטנ, באנד 19).  ↩

  2. ‘מלוה לשבועות’– תרגום מילולי של ‘וואָכערניק’ ביידיש, שהובן כמי שמקבל ריבית המחושבת לפי כל שבוע – ‘וואָך’. והשווה להלן הסיפור ‘המאבד עצמו לדעת’, פרק ב.  ↩

מהו פרויקט בן־יהודה?

פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.

אוהבים את פרויקט בן־יהודה?

אנחנו זקוקים לכם. אנו מתחייבים שאתר הפרויקט לעולם יישאר חופשי בשימוש ונקי מפרסומות.

עם זאת, יש לנו הוצאות פיתוח, ניהול ואירוח בשרתים, ולכן זקוקים לתמיכתך, אם מתאפשר לך.

אנו שמחים שאתם משתמשים באתר פרויקט בן־יהודה

עד כה העלינו למאגר 47910 יצירות מאת 2673 יוצרים, בעברית ובתרגום מ־30 שפות. העלינו גם 20499 ערכים מילוניים. רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי.

בזכות תרומות מהציבור הוספנו לאחרונה אפשרות ליצירת מקראות הניתנות לשיתוף עם חברים או תלמידים, ממשק API לגישה ממוכנת לאתר, ואנו עובדים על פיתוחים רבים נוספים, כגון הוספת כתבי עת עבריים, לרבות עכשוויים.

נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!

רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי. נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!