משלי יהודה: אַבְקַת רוֹכֵל / יהודה ליב גורדון
היקום, זה הממון שמעמיד את הרגלים
(במדב“ר פ' י”ח)
"הוֹי הוֹי אֲנָשִׁים הִקָּבְצוּ וּשְׁמָעוּ
— קָרָא רוֹכֵל אֶחָד בַּשּׁוּק וָשָׁעַר —
"הֵא לָכֶם צֳרִי בּוֹ רִפְאוּת יִמְצָאוּ
כָּל הַיְקוּם כֻּלּוֹ כַּזָקֵן כַּנָּעַר.
הוּא שַׁחִים יַגְבִּיהַ לִמְרוֹמֵי קָרֶת
וִישַׁו הוֹד עַל נִבְזִים וּבְנֵי מִגְרָעַת;
לַשָּׂב יִתֵּן עֹז, לָאֶבְיוֹן תִּפְאֶרֶת,
לַלֹּא-יוֹדְעִים חֵן וּלְנִבְעָרִים דָּעַת;
לִמְגֹאָל בַּפֶּשַׁע הוּא יִתֵּן ישֶׁר,
לִבְנֵי-עֹנִי יוֹרֶה משְׁכַּן הָאשֶׁר,
הָעִיזוּ אֲנָשִׁים!" — וּמִכָּל רוּחַ
הֲמוֹן אָדָם רָב חִישׁ אֵלָיו יֵאָסֶף.
וּמָה הֶרְאָה לָמוֹ? גִּלָּיוֹן פָּתוּחַ
וּבְתוֹכוֹ — עַפְרוֹת זָהָב וָכָסֶף.