לוגו
לָשׁוֹן זָרָה
פרק:
מיקום ביצירה:
0%
X
F
U

(מתוך “עתידות” ח' – קובץ ספרותי מדעי בעריכת אשר ברש, ההסתדרות הציונית העולמית המחלקה לענייני הנוער והחלוץ. – אין ציון תאריך; כנראה סוף שנות הארבעים של המאה ה-20)


כמעט השתמשתי במונח “עבודה זרה”, שהרי אין לך אומה (ואומה חלשה בתקופת היאבקותה לאיחוד ושחרור לאומי לא כל שכן) אשר הנהייה המופרזת אחר לשונה ותרבותה של אומה זרה וגדולה לא שימשה לה אות מובהק להתבטלות עצמית ולעבדות בתוך חירות. אולם דוקא הדבקות במסורת התרבות והלשון, שנשתמרה בעיקר באוכלוסיה הכפרית ובהמון העם הפשוט, היא שעמדה לה לאומה הקטנה והחלשה לשמור על גחלת העצמאות ושאיפת התקומה כנגד לחץ רב-שנים של תרבות זרה וחזקה. הכפר הצ’כי – דרך דוגמה – שדבק בלשון אבותיו ישמור אמונים למורשת תרבותו, הוא הוא אשר הכריע את תרבות ה“תרגום” הזרה, הגרמנית, שנתפסו לה השכבות העליונות בפראג שנים מרובות. לקח זה בא על אישורו המוחלט בתולדות כמה וכמה עמים.

ואי אתה בן-חורין מחרדה כשהעניין המדובר הוא – עצמאותו התרבותית של עמך, הנתון בתהליך ההתנערות, הליכוד והתחייה. ואי אתה פטור מהתרעה ומחאה בראותך גל זר המציף את טיפוחי לשונך ותרבותך הנקנים בחבלי לידה ויצירה. שהרי גל זה גוזר על בשורת השמחה של הניב העברי בפי ילדך הגדל ומתנכל להכרית מלבך את חוויית תחיית הלשון ותחייתך בה.

אפשר וצבע הדברים יראה שחור מדי ונעימתם חריפה מדי. אפשר. אך הרואה – בעיניו הוא רואה והשומע – באזניו הוא שומע. צאו ושאלו בספריה ואת מוכר העיתונים ובקרו ב“מכונים הבריטיים” וברשת הענפה של שיעורי הערב ללשון אנגלית; בואו בדברים עם מבוגרים ובני-נעורים מכל השכבות והחוגים – ותיווכחו עד מה פולחן האנגלית, שרבים רבים, ומטעמים שונים, נתפסו לו, אינו אלא לבוּש להתפרקות מקניינים עצמיים, מיפי לשונו וממכמני ספרותנו וסגולה לריקנות תרבותית ותלישות לאומית. ובלשכות לעזרה סוציאלית שאלו ויספרו לכם על מקרים בצעירוֹת, מקרים שונים של הרס משפחה וכיוצא בהם – ומקור הכישלון – הנהייה אחר הזר ולשונו.

לעינינו נובטת ראשיתה של לשון-מכוֹרה מאחדת: מחשבה, תחושה, רוך-ביטוי, ניב מקורי מלבב. עוד אנו נאבקים עם תרבויות-ניכר שעזבנו, והנה באה עלינו תרבות זו ולשון זו – שכה רבים הפיתויים הממשיים בצידה. מלומדים חשובים מהר הצופים מורים לנו הלכה, שחובתנו היא להקנות לנוער שלנו ולעצמנו ידיעה בלשון זו. אין מגמת פנינו, חלילה לנידוי. ידענו כי לשון חדשה פירושה קריעת אופקים חדשים, וידיעת הלשון האנגלית גם חשובה לנו מבחינות שונות. אבל ילמדונו נא רבותינו, כיצד תעוצב דמותו של הנוער, אשר מטען רוחני עשיר בערכי רוח ונפש לא הביא אִתו מן הגולה, והוא ממהר להידבק בקליפת התרבות הזרה. שכן ההרצאה באולם “המכון הבריטי” המלא מפה לפה נוער קשוב ודרוך אינה פותחת בפילוסופיה ובשירה האנגלית המעולה – ואין זה גם מתפקידה. באחת ההרצאות מרובות השומעים, שנפתחה על ידי עסקן יהודי מכובד, נשמעו דברים ידועים יפה יפה על “אומה פלשתינאית” ועוד ברוח הדברים הידועים. ה“דייג’סט” המפוקפק והספר הזול נקנים בשיעור עצום, ברחוב, בבית הקפה, במועדון, בבית החרושת. אתה נתקל בהתייהרות מוזרה זו המעידה על נהייה בלתי-טבעית שהפכה יסוד, כביכול, באורח חיי-החברה שלנו. לא ידיעת הלכה ואגדה, אבן גבירול וביאליק, הגות שׂרי-הרוח בישראל ובעמים הם האות לרמת-תרבות אצל רבים רבים, אלא המזון הקלוקל בלשון זרה. אהבת הזר ותרבותו, כל זר וכל תרבות זרה, פסולה ומסוכנת היא; היפוכה אהבת עמך, ארצך ומורשת-תרבותך – זו לעולם לא תדלה את מקורה. כך בתנאי-חיים תקינים, כל שכן בתנאי-חיים מתהווים-רופפים כשלנו בתקופה זו.