עוֹלָם בִּלְתִּי-נִרְאֶה, הִבַּטְנוּךָ,
עוֹלָם בִּלְתִּי-מוּחָשׁ, מִשַּׁשְׁנוּךָ,
עוֹלָם בִּלְתִּי-יָדִיעַ – יְדַעְנוּךָ,
לֹא נִתָּן לִתְפִישָׂה – לְפַתְנוּךָ!
הֲיַמְרִיא דָג לִמְצֹא הַיָּם,אִם יִצְלֹל נֶשֶׁר לִמְצֹא הָאֲוִיר,
כִּי נִשְׁאַל כּוֹכָבִים בְּהִתְנוֹעֲעָם
אִם שָׁם שִׁמְעֲךָ שָׁמָעוּ?
לֹא בַּאֲשֶׁר מַעֲרָכוֹת חָגוֹת תַּאֲפֵלְנָהוְשַׂרְעַפֵּנוּ מָדְהָם יִסַּק –
מַשַּׁב-כְּנָפַיִם, לוּ הוֹאַלְנוּ הַקְשֵׁב,
מִדַּפֵּק בִּשְׁעָרֵינוּ מוּגְפֵי הַחֹמֶר.
אֶרְאֶלִּים כְּקֶדֶם מְקוֹמוֹתֵיהֶם שׁוֹמְרִים! –הֲפֹךְ רַק אֶבֶן, וְהֶחֱרַדְתָּ כָּנָף!
אַתֶּם-אַתֶּם, וּפְנֵיכֶם הַמִּתְנַכְּרִים,
חוֹטְאִים מֵרְאוֹת אֶת הַיְּצִיר רַב-הַזִיוִים.
אוּלָם (בְּעֵת תֵּעָצְבִי עַד עַל-עֶצֶב אֵין הוֹסִיף)שַׁוְּעִי – וּמֵעַל הֶפְסֵדֵךְ אַכְזָרִי
תָּהֵל תַּעֲבוּרַת סֻלַּם-יַעֲקֹב,
מֻצָּב בֵּין דּוֹק וּבֵין צַ’ארִינְגְ קְרוֹס.
אָכֵן, בַּלַּיִל, נִשְׁמָתִי, בִּתִּי,שַׁוְּעִי – כְּדָבְקֵךְ בְּשׁוּלֵי-מָרוֹם,
וְהִנֵּה, זֶה אֵלֵּךְ וְתַנְוִיהוּ
לֹא עַל יַם-סוּף כִּי-עַל הַתֶּמְזָה.