בָּחוּר! כִּי תַחֲפּוֹץ רְאוֹת חַיִּים
עִם יַעֲלַת חֵן נֶפֶשׁ יְקָרָה
רְאֵה לַלֵּב וְלֹא לָעֵינַיִם
פֶּן תְּהִי הָאַהֲבָה נִמְהָרָה
אָז תִּנְהַם בְּאַחֲרִיתֶךָ
כִּכְלוֹת מוֹעֵד כְּלוּלוֹתֶיךָ.
קוֹל שָׂשׂוֹן קֹול שִׂמְחָה קִרְיָה הוֹמִיָּה!
כַּצֵּאת כַּלָּה בַעֲדִי עֲדָיִים
רֹאשָׁהּ כֶּתֶם פָּז כַּשּׁחַר צוֹפִיָּה
אֶל אַפִּרְיוֹן דּוֹדָהּ תִּשּׂא עֵינָיִם.
הָהּ מוֹעֵד קֹדֶשׁ רֹאשׁ שִׂמְחַת חָלֶד!
קֵץ לִימֵי טוֹבָה מְשׂוֹשׂ עֲלוּמֵינוּ!
גַּם מִמְּקוֹר עֵדֶן זֶה עָמָל יִוָּלֶד
כַּחֲלוֹם בְּהָקִיץ גָּז חִישׁ תִּקְוָתֵנוּ!
הַתַּאֲוָה עוֹבֶרֶת, הָאַהֲבָה נִשְׁאֶרֶת
הַנִּצָּה נֹבֶלֶת, וּפִרְיָהּ גֹּמֶלֶת.
הָאִישׁ בַּעֲמָלוֹ בְּזֵעַת אַפָּיִם
וִיגִיעַ כַּפָּיִם
יֵצֵא לְפָעֲלוֹ אֶל אֶרֶץ הַחַיִּים;
כָּל-עֶצֶב כָל-צָרָה, רַעַשׁ וּסְעָרָה
הוּא יַעֲבוֹר בְּרָגֶל, בְּחֶבְלוֹ עוֹד יָגֶל;
נַפְשׁוֹ לֹא נוּגָה מִיָּגוֹן מִתּוּגָה
עַד יַשּׂיג הַצְלָחָה עַד תִּהְיֶה הָרְוָחָה.
אוֹ אָז יְבוֹרַךְ בְּכָל מִשְלַח יָדַיִם
מְזָוָיו מְלֵאִים מִמֶּגֶד שָׁמַיִם
כָּל יַעֲשֶׂה יַצְלִיחַ וְאָהֳלוֹ יַפְרִיחַ.
אֵשֶׁת חַיִל נְעִימָה
בִּנְוֵה שַׁאֲנָן פְּנִימָה
צוֹפִיָּה הֲלִיכוֹת בָּיִת
וּפְרִי רַחֲמָהּ כִּשְׁתִילֵי זָיִת
תּוֹרַת חֶסֶד לִבְנוֹתֶיהָ
מוּסַר הַשְׂכֵּל לְבָנֶיהָ
נוֹטְפוֹת שְפָתֶיהָ.
לְפָעֲלָהּ תָּקוּם בְּעוֹד לָיִל
מִפְּרִי כַפֶּיהָ יָנוּב חָיִל
לָהּ הוֹן יָקָר כְּבַת מֶלֶךְ
וְכַפֶּיהָ תָּמְכוּ פֶלֶךְ.
לָהּ שֵׁשׁ וָצֶמֶר וַתַּעַשׂ מַרְבַדִּים
זַכּוּ מִשּׁלֶג וְכֻלָּם מַחֲמַדִּים
עֹז וְהָדָר כָּל פֹּעַל כַּפֶּיה
לֹא תִיעָף לֹא תֶרֶף מַעֲשֵׂי יָדֶיהָ.
אֲדוֹנֵי הַבַּיִת יַשְׁקִיף נַחֲלָתוֹ
וּלְבָבוֹ יַעֲלוֹז עַל שֶׁפַע בִּרְכָתוֹ
עַל נְוַת שְׁלוֹמוֹ בְּהַשְׁקֵט וּרְוָחָה
עַל גֹּרֶן וָיֶקֶב מְלֵאִים בְּרָכָה
עַל שְׂדֵי חֶמֶד תַּאֲוַת עֵינָיִם
שָׁם יָנוּד הַקָּמָה כְּגַלֵּי הַמָיִם!
אָז יִתְפָּאֵר בִּשְׂפָתָיו בְּעָשְׁרוֹ בּוֹטֵחַ:
כִּימֵי הַשּׁמַיִם אֶגְדַּל צוֹלֵחַ!
אַךְ מַה-יֵּלֶד יוֹם מָחָר מֶנּוּ נִסְתָּרָה
וּפִתְאוֹם כַּסּוּפָה תָּבוֹא הַצָּרָה!
-
Nach Schillers: “Wo das Strenge mit dem Zarten”. ↩