אֲהֵבוּךְ גַּם הַפְּרָחִים הַקְּטַנִּים – גַּם הֵם,

הַקְּטַנִּים הַצְּנוּעִים הַלָּלוּ, שֶׁהֵם

בְּעוֹלָמוֹ שֶׁל רִבּוֹן הָעוֹלָם בְּאֵין שֵׁם

וּלְלֹא עַיִן רוֹאָה יָצִיצוּ.

אֲהֵבוּךְ גַּם הַפְּרָחִים הַקְּטַנִּים, שֶׁכְּשֵׁם

שֶׁאַתְּ כָּאן עוֹבֶרֶת עֲלֵיהֶם, וְהֵם

אֵלַיִךְ יַעַרְגוּ וְנִמְשָׁכִים כְּאֶל אֵם

רְחוֹקָה תִינוֹקָהּ לֹא־רֻחָם.

אֲהֵבוּךְ וּמִתְפַּלְּלִים לָךְ מִכָּל גָּל,

מֵאֵם דֶּרֶךְ מְעַפְּרָה עִם חֹם יוֹם וְעִם דְּמִי

בֵּין־שְׁמָשׁוֹת עֲצוּבִים: "מַלָּךְ וְלִשְׁמִי,

הוֹי, אַתְּ מְלֶכֶת הַצָּהֳרָיִם"?

אֲהֵבוּךְ גַּם הַפְּרָחִים – גַּם הֵם… וַאֲנִי

חַמָּה אֲנִי חָסֵר וְחִבָּה שֶׁל דְּמִי,

שֶׁהָיְתָה בְּפִי אִמִּי בְּאָמְרָה לִי: בְּנִי,

וְאֵיךְ לֹא אֶאֱהָבֵךְ אָנֹכִי?

פיכטנגרונד, 1929