לאבן פרוציאל השר מקאסטיליה
בַּעְלַת כְּשָׁפִים אֲשֶׁר אָרְכוּ נְדוּדֶיהָ
יָמִים, וְקָצְרוּ יְמֵי חַיֵּי יְדִידֶיהָ,
יָפָה כְשֶׁמֶשׁ – אֲבָל לֹא פָנְתָה לַעֲרֹב,
לֶחְיָהּ עֲרוּגָה – וְלֹא יִכְלוּ נְרָדֶיהָ,
רַכָּה, עֲנוּגָה מְשֻׁנֶּסֶת בְמָתְנָהּ, וְאֵין
לָהּ מַחֲגֹרֶת – לבַד חַד מִצְּמִידֶיהָ.
עָלְתָה בְלֶחִי אֲשֶׁר יַקְדִּיר לְבָנָה בְלִבְ‑
נָתוֹ, וְצָפְתָה בְעַד מָסַךְ רְדִידֶיהָ,
פָּשְׁטָה כְסוּתָהּ – וְלֹא נוֹתְרָה עֲרֻמָּה, אֲבָל
הַחֵן וְהַהוֹד וְהַיֹּפִי בְגָדֶיהָ.
שָׁלוֹם לְבַת הַיְּפִי מֵאֵת מְתֵי אַהֲבָה,
תִּשָּׂא גְבֶרֶת שָׁלוֹם אַחַד עבַדֶיהָ!
נַפְשִׁי פְּדוּת לֵיל אֲשֶׁר בּוֹ לַאֲסִירֶךְ פְּדוּת!
רַקָּה אֲדַמֶּה וְכֹה כָּל‑מַחֲמַדֶּיהָ.
שָׁתֹה וּמָצֹה שְׂפַת אֹדֶם וְרַוּת בְּצוּף
פִּיהָ – מְגָדַי, וּפִי הַכּוֹס – מְגָדֶיהָ.
פָּתְחָה לְשׁוֹרֵר שְׂפַת שָׁנִי, וְשָׁם חִבְּקָה
כִּנּוֹר כְּמוֹ אֵם וְהוּא כִצְעִיר יְלָדֶיהָ
סָמְכָה יְמִינָהּ, כְּאִלּוּ תֶאֱצַל מַעֲנֵה‑
פִיהָ לְפִיהוּ וְהָיָה מִלְּמוּדֶיהָ.
פָּתְחָה לְשׁוֹרֵר עֲלֵי פֵרוּד, וְעֵת חִנְּנָה
קוֹלָהּ ‑ כְּקָט שֻׁפְּכוּ בִּבְכִי כְבֵדֶיהָ.
שָׁפְכָה בְדׁלַח בְּמֵי דִמְעָה, עֲדֵי פִזְּרָה
עֵינִי לְבִכְיָהּ פְּנִינֵי דַם עֲתוּדֶיהָ.
מַה לַצְּבִיָּה אֲשֶׁר תִּבְכֶּה, כּאִלּוּ שְׁלֹ‑
מֹה הַגְּבִיר נָד וְהָיָה מִנְּדוּדֶיהָ?
הַשַּׂר אֲשֶׁר יָאֲתָה מִשְׂרָה לְשִׁכְמוֹ, וְהִ‑
נֵּה הָאֲדָמָה כּחֶפְצוֹ יַעֲבִידֶהָ.
נָסַע – וְחָשְׁכוֹ פְנֵי עִיר אַחֲרָיו, כַּאֲשֶׁר
זָרְחוּ לְפָנָיו בְּשׁוּבוֹ כָּל‑צְדָדֶיהָ.
גָּבְהָה אֲדָמָה דְּרָכוּהָ פְעָמָיו, עֲדֵי
שָׂמָה מְרוֹמֵי זְבוּל תַּחַת צְעָדֶיהָ.
אֶרֶץ נְבוֹכָה כְּחוֹלַת אַהֲבָה צָמְאָה
אֵלָיו, וְעֵת שִׁחֲרָהּ – כִּבָּה יְקוֹדֶיהָ.
יָרְדָה פְלָאִים בְּנָסְעוֹ, אַךְ בְּשׁוּבוֹ בְנֹ‑
עַם תָאֳרוֹ שָכְחָה לִימֵי מְרוּדֶיהָ.
שׁוּבָה, שְׁלֹמֹה נְשִׂיאִי, רוֹם בְּמֶרְכַּבְתְךָ
וּצְלַח – הֲלֹא כָל‑בְּנֵי עַיִשׁ פְרָדֶיהָ!
לָבַשׁ זְמַנֶּךָ כְתֹנֶת הוֹד נשִׂיאִים, וְהֵם
שׁוּלֵי כְתֹנֶת – וְאַתְּ בִּלְבָד רְבִידֶהָ.