קוּקִית קָרְאָה עַל עֵץ קוּקוּ מָלֵא עַצֶּבֶת.
– “עַל מָה זֶה, תַּמָּתִי, נַּפְשֵׁךְ כָּל-כָּךְ דּוֹאֶבֶת?” –
הָמְתָה מִבַּד סָמוּךְ יוֹנָה בְּקוֹל חָבִיב:
"הַאִם עַל זֶה שֶׁתַּם אָבִיב,
תּוֹר אַהֲבָה וְשֶׁפַע-זִיו,
וּמִתְקָרְבִים סִבְלוֹת הַחֹרֶף?"
– "אֲבוֹי, יַקִּירָתִי, כֵּיצַד לֹא אֵעָגֵם?
זָכִיתִי הָאָבִיב לִהְיוֹת הוֹרָה וָאֵם,
אוּלָם – הַיְאָמֵן? – בָּנַי פּוֹנִים לִי עֹרֶף!
הֲזֶה גְּמוּלִי
עַל עֲמָלִי?
מָה אֲקַנֵּא בְּהִסְתַּכְּלִי,
אֵיךְ אֶפְרוֹחִים בִּמְעַרְבֹּלֶת
הוֹמִים סְבִיב אִמָּא-תַּרְנְגֹלֶת,
אֵיךְ בִּקְרִיאוֹת-שִׂמְחָה עוֹנִים
לְקוֹל אִמָּם בַּרְוָזוֹנִים!..
וְרַק אֲנִי אֵינִי יוֹדַעַת,
מַהִי חִבַּת בָּנִים לָאֵם!"
"הוֹי, תַּמָּתִי, מָה אֻמְלָלָה אַתְּ!
בְּכָל לִבִּי עָלַיִךְ אֲרַחֵם.
אַגַּב, מַדוּעַ זֶה יַקֶּרֶת,
לֹא רְאִיתִיךְ בִּכְלָל דּוֹגֶרֶת?
מָתָי הִסְפַּקְתְּ לִבְנוֹת קִנֵּךְ
וְאֶת בָּנַיִךְ לְחַנֵךְ?"
– "לִבְנוֹת קִנִּי? הַאֶשְׁתַּגֵּעַ?
עִנְיַן דְּגִירָה הוּא כֹּה יָגֵעַ!
לֹא, חֶמְדָּתִי, אֶת הַבֵּיצִים
בְּקַן-זָרִים תָּמִיד אָשִׂים.
כַּךְ אֲגַדֵּל בָּנִים בְּלִי קְשִׁי!"
– "אָכֵן אִם זֶהוּ הַחִנוּךְ –
כֵּיצַד תִּרְצִי שֶׁיֹאהֲבוּךְ,
וּמָה תּוֹדָה מֵהֶם תִּדְרְשִׁי?"
אָבוֹת וְאִמָּהוּת! לָּכֶם מְכֻוָּנִים
זֶה הַמָּשָׁל וְזֶה הַלֶּקַח.
אוּלַי יוֹאִיל הוּא (נְקַוֶּה כָּךְ!)
מוּבָן, אֵינִי מַצְדִּיק הִתְכַּחֲשׁוּת בָּנִים:
זִלְזוּל-הוֹרִים הוּא חֵטְא, שֶׁאָנוּ מְגַנִּים.
אַךְ אִם אָמְנָם גָּדְלוּ הַלָּלוּ
הַרְחֵק מִכֶּם, בְּיָד זָרָה,
מָה נַּחַת מִיָּדָם לְעֵת-זִקְנָה תִּשְׁאָלוּ?
זוֹ עֲבֵרָה –
וְזֶה שְׂכָרָהּ!