מִפַּחַד זְאֵבִים הֻגְדַּל פִּי-עֲשָׂרָה
בְּעֵדֶר הַכְּבָשִׂים מִסְפַּר כַּלְבֵי-שְׁמִירָה.
הִגִּיעָה, לִכְאוֹרָה,
לָצֹאן תְּקוּפָה שֶׁל שֶׁלֶו.
אָכֵן, הַזְּאֵבִים שׁוּב לֹא עָשׂוּ כָּל רַע!
וְרַק אַחַת הִיא הַצָּרָה:
כִּי לֶאֱכֹל צָרִיךְ גַּם כֶּלֶב!
לָכֵן, אַחַר הַגֵּז הוּחַל לְפִי הַתּוֹר,
לְכַלְכָּלַת שׁוֹמְרִים, לִפְשׁוֹט מִצֹּאן גַּם עוֹר.
וּמִכְּבָשִׂים רַבִּים מִסְּפוֹר
נוֹתְרוּ שִׁשָּׁה.
וְגַם הַלָּלוּ –
כְּלָבִים-שׁוֹמְרִים אוֹתָם זָלָלוּ.