שׁוּעָל רָעֵב נִכְנַס לְכֶרֶם הָעֵנָב.
שָׁם, לְמַרְאֵה הַפְּרִי, מַמָּשׁ קָרְנוּ עֵינָיו.
אָכֵן חֶמְדָּה מֵאֵין כָּמוֹהָ!
כָּל עֲנָבָה לְאוֹר הַיּוֹם
תַּבְהִיק-תַּבְרִיק כְּיַהֲלֹם.
רַק זוֹ צָרָה צְרוּרָה: תָּלוּי הַפְּרִי גָּבֹהַּ.
רָץ הַשּׁוּעָל סְחוֹר-סְחוֹר לְאֶשְׁכְּלוֹת-הַחֵן,
קָרוֹב הַפְּרִי וְנַחַת אַיִן:
קָרוֹב לָעַיִן
רָחוֹק מִשֵּׁן.
שָׁעָה תְּמִימָה בִּזְבֵּז בַּכֶּרֶם, הַמִּסְכֵּן.
סוֹף-סוֹף, בְּלֵב דַּוָּי, הָלַךְ מִשָׁם, מֵחֹסֶר
כָּל סִכּוּיֵי “כִּבּוּד” – וּבְרֹגֶז רַב קָרָא:
"אָמְנָם מַרְאֵה הַפְּרִי לֹא רַע,
הַךְ בֶּאֱמֶת עוֹדֶנּוּ בֹּסֶר.
אוֹי לְאוֹכֵל אוֹתוֹ עֵנָב:
מִיָּד תִּקְהֶינָה כָּל שִׁנָּיו!"