– “בּוֹא, יְדִידִי, מַהֵר! אֵפוֹא אַתָּה, אֵפוֹא?” –
קָרָא בְּרֹב-שִׂמְחָה סוֹחֵר לִשֻׁתָּפוֹ –
"הַבֵּט – וּלְמַד לִסְחוֹר כָּמוֹנִי:
אָז לֹא תֵּדַע מַחְסוֹר וָעֹנִי!
זוֹכֵר אַתָּה, וַדַּאי, אוֹתוֹ אָרִיג-סְמַרְטוּט,
אֲשֶׁר מֵרֹב-הַבְּלַאי נִרְקַב כְּבָר בַּחֲנוּת
וְלֹא יִשְׁוֶה פְּרוּטָה בִּשְׁבִיל סוֹחֵר בַּר-סֶמֶּךְ;
וְּבְכֵן, כָּרֶגַע מְכַרְתִּיו
כְּבַד אַנְגְּלִי, מֻבְחָר לְטִיב!
הִנֵּה מֵאָה דִינָר: הָאֵל זִמֵּן לִי “לֶמֶךְ”.
– “כָּל זֶה יָפֶה מְאֹד” – הֵשִׁיב לוֹ הַשֻּׁתָּף –
"אַךְ יֵשׁ עוֹד לְבָרֵר מִי לֶמֶךְ, מִי פִּקֵּחַ:
רְאֵה לִפְנֵי שֶׁתִּשְּתַּבֵּחַ,
הֲרֵי הַכֶּסֶף מְזֻיָּף!"
לֹא רַק בִּתְחוּם חֲנוּת-הָאֶרֶג –
גַּם בְּרוּמָהּ שֶׁל הַחֵבְרָה,
תַּרְמִית-גּוֹמְלִין מְכֹעָרָה
אֵינָהּ יוֹרֶדֶת מִן הַפֶּרֶק;
וְהָעִנְיָן כֻּלּוֹ בָּזֶה רַק:
מִי הָרַמַּאי שֶׁיַּעֲרִים
עַל הַנּוֹכְלִים הָאֲחֵרִים.