קאל רב יהוסף בן רבנא שמואל הלוי נצר[ו] צור גמעת פי הדא אלכתא[ב מ] א כרג אלי ידי מן אלכלאם אלמנטום לאבי [ומולאי] אעזה אללה וכתבתה בכט ידי ואנא בן ח אעוא[ם וו א]שהר ודלך אן מולדי כאן בתחריר אבי אבקאה אללה לי עלי ג סאעאת וארבעה אכמאס סאעה ותלתי כמס סאעה מסתויה מן לילה אלתלתא לצביחה אליום אלחאדי עשר מן תשרי שנת ארבעת אלפים ושבע מאות ותשעים ושש לתאריך אלעאלם ולצביחה אליום אליא מן דו אלקעדה סנה סת ועשרין וארבע מאיה ללהגרה ושרעת פי הדא אלמגמוע אתר פסח מן שנת ארבעת אלפים ושמונה מאות וארבע ומן גמלה מא גמעתה פי הדא אלדיואן מן אקואלה אלמוזונה [ואל]קטעאת עלי אעאריץ שתי כאנת ת[ג]ני בחצרתה ועלי אן בעצהא קד אשתמל על נסיב כאן מעתקדה פיה אלכנאיה ען כנסת ישראל וגיר דלך ממא כני ענה במתל [הדא אל]סביל פי בעץ כתב אלנבוה ולה סלמה אללה אגר ניתה ומן תאול עליה גיר מא גוי פעליה אתמה ולא אראעי פי מא גמעת מן דלך שאנא מן אלתקדים ואלתאכיר ואנמא אכתב עלי אי נסק אתפק ואללה אסאל עונא מן ענדה פכל שי בידה.
תרגום
אמר (רב) יהוסף בן רבנא שמואל הלוי נצרו צור: כנסתי בספר זה מה שבא לידי מן הלשון השקולה לאבי ומרי, יכבדהו האלהים, וכתבתיו בכתב ידי ואני בן שמונה שנים וששה חדשים, שכן הולדתי היתה, לפי דיוקו של אבי, יקַימהו האל לי, בשלש שעות וארבע חמישיות שעה ושני שלישי חמישית שעה בדיוק מליל היום השלישי, אור ליום האחד עשר בתשרי, שנת ארבעת אלפים ושבע מאות ותשעים ושש למנין העולם [1035], ואור ליום האחד עשר מן דו אלקעדה, שנת ארבע מאות עשרים ושש להג’רה והתחלתי בקבץ זה סמוך לפסח משנת ארבעת אלפים ושמונה מאות וארבע [1044]. ומכלל מה שכנסתי בדיואן הזה ממאמריו השקולים והשירים במשקלים שונים שהיו מושרים לפניו. ואף על פי שמקצתם כללו דברי חשק, היתה אמונתו בו כנוי לכנסת ישראל וזולתה, ממה שכֻּנו בו בדרך כיוצא בה במקצת מספרי הנבואה, ולו ישלם האל שכר כונתו, ומי שגלה פנים בדבריו אחרת ממה שנתכון – אשמו עליו. ולא חששתי במה שכנסתי מהם מאומה אם הוא מֻקדם או מאֻחר ואמנם כתבתי כפי מה שנזדמן. ומן האל אשאל עזר שהרי כל דבר בידו.