מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

קרן סדן

מאת: ישראל כהן

מצב זכויות יוצרים:

מוגש ברשות פרסום [?]

פרטי מהדורת מקור:

עקד; תשמ"ב 1982

סוגה:

שפת מקור: עברית

1

כבוד היושב-ראש, כבוד סגן ראש הממשלה ושר החינוך והתרבות, אלופי ומיודעי דב סדן, קהל נכבד.

בהתעוררות מיוחדת אני מביא הפעם את ברכתה של אגודת הסופרים למעמד זה של חלוקת מענקי-מחקר מפירותיה של קרן דב סדן.

זה חמישים ואחת שנה חתומה בינינו ברית רעות. ומאז ועד היום אני עוקב בכל לב ובשקידה אחרי יצירתו הספרותית הגדולה ורבת הענפים. ואף על פי שכבר כתבתי והרציתי עליו פעמים רבות, מרגיש אני שפרשת סדן לא נתמצתה על ידי כלל ועיקר. גילויה, פירושה וסיכומה עדיין הם בחינת תפקיד רב-ענין ורב-אחריות. כי בחלקות-ספרות שונות עדר, ובכולן יש לו חלק יצירי נכבד: בסיפור ובשירה, במסה ובמחקר, בבקורת ובפרשנות, בפובליציסטיקה ובעניני לשון, בפולקלור ובפתגמים, בעריכה ובתרגום, בעברית וביידיש. ואולם, לא על צד זה של סדן ברצוני לעמוד עכשיו, אלא על צד מיוחד, שרק סופרים מעטים זכו לכך. כוונתי לדב סדן המורה, הפדגוג, שהעמיד תלמידים אחרים. באופן שסדן זכה לתלמידי תלמידים. בארצנו ובכל העולם היהודי חיים מאות ואולי אלפי תלמידים, שמקצתם תורת הרב נתקיימה בידם ונהפכו למורים ולחוקרים, ומקצתם לא נתקיימה בידם והם עוסקים במקצועות שונים בחיי המעשה ונושאים עמהם את בושמי לקחו של רבם בדחילו ורחימו וקשורים עמו קשרי אגרות וזכרון. אָכן, על סדן המורה והמחנך לא הירבו לספר. דבר זה עדיין חבוי ביומניהם ובזכרונותיהם של לגיון התלמידים שהקים סדן. כל אחד מהם, ובתוכם בנותי השתים, מעלים בגאון את שם מוֹרם ר' דב סדן. כי זה האיש דב נטבעו בו מידות וסגולות של מחנך, של מורה דעת, של פותח לבבות, של רועה נאמן, של מצמיא ומרווה. הוא רב-יועץ לתלמידיו, המדריכם במסילת לימודיהם וחייהם במישרין ובעקיפין. לא תורה ודעת בלבד הוא חולק להם מאוצרו הטוב, אלא גם חכמת-חיים, דרכי הנהגה, סיוע לפתרון בעיותיהם ועידוד במבוכתם. הוא חבר להם. ורבה אמונתם בו ובכוחו.

והנה עכשיו זכה סדן למרכבה חדשה, שבה יוליך צעירים לשדה המחקר. גם מרכבה זו תוכה רצוף אהבה לאדם העוסק בתורה לכל רוחב משמעותו של מושג זה בימינו, ואהבה לנושאים הנחקרים על ידו. והנושאים ניתן להעמידם על שנים: דעת וידע. כלומר: עיסוק בחקר תולדות ישראל וחקר הלשון והספרות העברית והיידית והגשת פירותיו של חקר זה לקהל הנהנים, וכן התקנת ספרי-עזר חשובים ומדוייקים, שהם בחינת צבת ראשונה לכל חקר ושספרותנו אינה משופעת בהם, כגון אותן העבודות, שבגללן מקבלים הערב החוקרים הצעירים את מענקיהם. על דרך זו ייפתח פתח של סיוע לחוקרים הזקוקים לכך לטובת ספרותנו ולברכתה. וכלום יש שם נאה יותר לקרן-עזר כזאת משמו של דב סדן? הן הוא הגנן, המטפח כל חייו שתילי כשרון ומוציא מן הכוח אל הפועל יכולת-יצירה של בני-תשחורת. קרן זו ממחישה את דיוקנו הפדגוגי המובהק של הספר והיוצר דב סדן.

בשם אגודת הסופרים אני מברך את סדן, את קרן-סדן ואת יוזמיה. ברכה מיוחדת למקבלי המענקים, עמלי המדע. יהי רצון שילכו מחיל אל חיל ויפארו את ספרותנו בעבודתם המחקרית הענפה.


  1. נתפרסם ב“הפועל הצעיר” כ“ג בחשון תשי”ג (11.11.1952).  ↩

ישראל כהן
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של ישראל כהן
רקע
ישראל כהן

יצירותיו הנקראות ביותר של ישראל כהן

  1. פרקי אהרן מגד (מאמרים ומסות)
  2. קורות חיי (זכרונות ויומנים)
  3. יצחק אדוארד זלקינסון (מאמרים ומסות)
  4. ירושלים – שער לספרי עולם (מאמרים ומסות)
  5. דו-שיח של סופרים עברים וערבים (מאמרים ומסות)

לכל יצירות ישראל כהן בסוגה מאמרים ומסות

לכל יצירות ישראל כהן

יצירה בהפתעה
רקע

בלילי קיץ

מאת יוסף חיים ברנר (פרוזה)


א

הילדה מתייפחת ומשמיעה קול בוכים –

והיא, אשה בעלת פנים זועפים, בלים ומרירים ועינים דואבות ודומעות, שמתחתן גומות-תכלת, עומדת למעצבה על יד העריסה, מנענעת אותה, מנעימה זמירות בלחש ומדברת רכות וקשות על לב בתה, בת השָנה, כי תישן –

הנה כאב לב! הילדה יָשנה זה לא כבר כראוי כי כל הלילה נדדה שנתה מעיניה בצבות לה מעט הבטן, - והנה התפרץ הביתה פתאום הוא, “המזיק” ההולך-בטל, לבקש את זנב דג-המלוח בהדי לחמא – זולל וסובא! – ואף כי, אמנם, אחרי שבעו מהלומות וקללות למדי, יצוא יצא החוצה במחולות ורננים, אך את התינוקת העיר בטענותיו וצעקותיו. לשון-בלעם!

– אבי שבשמים! – מתפרץ קול-תרעומת מקירות הלב הרַגז – מדוע לא תישני, נשמתי? מה לך, חייתי? מה יכאב לך? הבטן? הבטן?… נו, ישני, ישני – אוי, הילדה חולה… – ישני, עלובתי, לא אוסיף להכות… אַ – אַ – אַה! ת – חת ערי-סתה של חַה – יה' – לי"… ריבון העולמים, מה לי לעשות? מה היא דורשת ממני? החלב אשר בשדי הצוֹמקים? השומעת את? אסוני, צרתי, הוותי, ישני!!… ישני! – אני מצווה עליך…

הקול הרפה נחבא רגע –

– אַ – אַ – אַה! – מתעודדת האם – ישני, חמדת נפשי… " עו-מ-דת עז לב-נה". ישני, חיה’לי… עלי לכלות את המלאכה, בתי –

ולכלות את המלאכה של העלמה סיגנצין, באמנה, דרוש כמו לחיות ממש! התופרת החולקת לה עבודה בסוד העידה בה, למען השם, שתשלים את השמלה עד יום המחרת, אם חפצה פרנסה היא לימים הבאים. נחוץ לעבוד כל הלילה…

כי הנה בשלושת הימים, ימי מחלתה, לא נעשתה המלאכה כלל, ובני הבית הן לא התענו בימים האלה, ויאכלו וישתו, ויסיקו את התנור דבר יום ביומו – ומהיכן? התימצא להם משכורת אחרת אם לא ממַחטה? שכר הכרם, כביכול, אשר חכר ירוחם-ברוך אישה בשנה הזאת, עוד לא נראה לעת-עתה, מלבד מעט הפּירות שהוא מביא עמו תמיד בחזירתו, לחדוות לב כל בני-הבית; ולהבא – מי יודע! אשתקד לא היתה פרנסה כלל, ובכל ימות החורף לא הכניס אף אגורה אחת…

היא כופפת את ראשה, מסתכּלת בילדתה ובאה לידי החלטה, כי ישנה היא. אבן כבדה מתגוללת אט-אט מעל לבה הנמק.

בזהירות רבה היא סרה מעל העריסה ויושבת על יד המכונה.

היא כולה תפילה: יהי רצון שתישן הילדה ולא תפריעה מעבודתה!

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.