רקע
ישראל כהן
פרס ברנשטיין ליעקב שבתאי
xמוגש ברשות פרסום [?]
aמאמרים ומסות
פרטי מהדורת מקור: עקד; תשמ"ב 1982

1

ביום הולדתו השמונים של מר מרדכי ברנשטיין החליטה התאחדות הוצאות ספרים בישראל, “דביר” ומפעלי נייר אמריקאיים ישראליים, לייסד אגודה להענקת פרסים ספרותיים על שם מרדכי ברנשטיין, יאריך ימים ושנים. פרס זה הוא עדות ליחס הוקרה והערכה אליו.

הפרס הזה מצטיין בשני סימני-היכר מיוחדים, שאין לפרסים אחרים במדינה. ראשית הפרס הוא בסך 30.000 ל"י, שיעור-גודל מכובד ביותר; וסימן-ההיכר השני הוא בכך, שהאדם, שעל שמו נקרא הפרס, יושב בתוכנו ומשתתף במעמד הטקס של חלוקת הפרס ורואה במו-עיניו את מקבלו. יש כאן איפוא שתי זכיות, של מקבל הפרס, שניתן לו סכום ניכר, ושל בעל-השם, שהוא עד-ראייה וחווייה לאירוע התרבותי הזה.

ברצוני לומר משהו על מר מרדכי ברנשטיין, שביוגראפיה רבת-ענין לו. הוא למד בגימנסיה “הרצליה”, ובאמריקה, התנדב לגדודים העבריים, היה מזכיר הגימנסיה “הרצליה” ומנהל הוצאת “דביר” בתל-אביב, ובכל תקופות חייו כתב סיפורים ומחזות, שמקצתם אף תורגמו ללשונות אחרות. ביוגראפיה כזאת עיצבה אישיות נאה מבחינה רוחנית וחיונית ותקיפה מבחינה מעשית.

זה עשרות שנים, עד היום הזה, שהוא מקדיש עצמו למולות העברית הוא צבר נסיון רב ב“דביר” ובחיי המולות בכלל, נכנס לפני ולפנים של בעיותיה המעשיות והעיוניות, הוצב בראשה של התאחדות הוצאות-הספרים, ונעשה לא רק אומן, כלומר, בעל מקצוע בענף חשוב זה, אלא עלה למדרגת חכם-הרזים של המוֹלוּת. מאמריו ונאומיו בתחום זה, בכל שעת-כושר, מנתחים את הנושא הזה באהבה ובדאגה וחותרים לפתרון הבעיות הציבוריות, החמריות והחברתיות, הנוגעות למולים ולסופרים כאחד. הוא שאף ליחסים תקינים בין המולים והסופרים, להסכמים דו-צדדיים מקובלים ומאושרים. אם חל קלקול במערכת היחסים, הוא אץ לשפרה ומשפיע תמיד במגמה חיובית. לסופרים היו, ובוודאי עוד יהיו חילוקי דעות קלים וחמורים, אך נוכחותו של מר ברנשטיין היא ערובה לחתירה מתמדת, ליישוב הניגודים בין הסופרים והמולים. הוא מפליאני תמיד ברוחו הסוערת, הצעירה, בתפיסתו הרעננה של כל ענין, שמולים צעירים יכולים ללמוד ממנו.

אנו שמחים ליצירת הפרס הנכבד על שמו, ומצטרפים בכל לב להוקרה המבוטאת בו.

ולא הפרס בלבד הוא מעשה נאה ומוצלח, אלא גם חלוקתו הראשונה. בחירת הסופר יעקב שבתאי וספרו “זכרון דברים” למקבל הפרס, מעידה על טוב-טעמם של השופטים ועל מזלו של הפרס. רומאן זה הוא אירוע ספרותי מעניין. הוא מעניין בצורתו, בתוכנו, במבנהו, בממדיו ובטכניקה שלו. בתחילה הוא מפתיע ואף מרתיע. לפניך גוש סיפורי גדול, חסום, בלא אתנחתא, בלא סימני פיסוק מספיקים ובלי פרקים. כמין יער סיפורי עבות. בספרות הלועזית יש רומאנים במתכונת זו, בעברית לא הורגלנו באלה. ואתה שוהה שעה קלה לפני הפלגתך ביער זה. אך משנכנסת לתוכו, אתה נעשה בן-בית, עושה היכרות עם כל נפש פועלת, עם כל אירוע אינטימי או ציבורי, עם האתמול החלוצי, עם ההווה העירוני ועם כל מראה ונוף. כי ההווייה היא של ההווה השוטף והולך. על ציר של שלושה גיבורים ראשיים סובבים חיי הארץ ברומאן זה, הנמשכים תשעה חדשים, ומחלחלים ברומאן יצרי התפוררות והתהוות, ניגודים ופישורים, פיחותים וגיבושים חדשים. והמציאות שבספר ממשית היא ומלאה מתיחות חיה ופורקנים חיים. ומלובשים הם חיים אלה שפה עברית הששה בפשטותה ובדיוקה. קיצורו של דבר: בחירה טובה ומוצלחת.

זיווג כזה של ספר מצויין, של בעל-שם כברנשטיין ושל פרס נכבד, משווה לכל המעמד הזה אופי של חידוש.

בשם אגודת הסופרים אני מברך את מר ברנשטיין בבריאות, באריכות ימים ובמרץ-עשייה רענן, ולמקבל הפרס, מר יעקב שבתאי, אני מאחל רציפות של יצירה ושמחת יצירה.


  1. הושמעו בטקס חלוקת פרס ברנשטיין באגודת הסופרים.  ↩

המלצות קוראים
תגיות