מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

פרס על שם י. ל. פרץ – לדב סדן

מאת: ישראל כהן

מצב זכויות יוצרים:

מוגש ברשות פרסום [?]

פרטי מהדורת מקור:

עקד; תשמ"ב 1982

סוגה:

שפת מקור: עברית

1

בלב שופע חיבה ויקר אני מברך, בשם אגודת הסופרים העברים בישראל ובשמי, את ידידי ורעי דב סדן בקבלו הערב פרס על שם י.ל.פרץ. כל פרס שמעניקים לסדן, הולם אותו יפה, מפני שיצירתו פרוסה על סוגי ספרות שונים בשתי הלשונות, בעברית וביידיש, במידה כזאת, שמגעים קסומים לו כמעט עם בחירי כל הסופרים. ואני רוצה להראות, ולוּ בדרך רמז בלבד, את הזיקה המיוחדת לפרס על שם י. ל. פרץ.

במסותיו הנפלאות של יעקב שטיינברג, שאני מכנס עכשיו בספר מיוחד, העומד לצאת לאור, מצאתי באחת מהן, העוסקת בי. ל. פרץ, פיסקה אחת, שנכתבה בשנת תרפ"ה, היינו, לפני 54 שנה. וזו לשונה:

“לפני זמן מה מלאו עשר שנים ליום מותו של יהודה ליב פרץ. בעתונות העברית אשר בארץ כמעט שלא צויין המאורע הזה בשום דברים, לא בדברי הערצה מופרזים, כנהוג אצלנו ביחס לסופרים מסוג ידוע. ואף לא בדברי זכרון רגילים, הנהוגים במקרה כזה מפני הכבוד. הדבר נראה, כאילו אנשי שלומנו הושפעו השפעה גמורה מן הצד שכנגד, מחוגי הספרות אשר באידית: אלה האחרונים הלא ממשיכים להכריז השכם והערב על י. ל. פרץ בתור יוֹצרה, גדולתה ותפארתה של התחיה שלהם אשר ביוּדית, ועל כן רפו טענותיהם של מוקירי היצירה העברית אשר במחנה שלנו. וכי מה יעשו עם סופר בלתי נתפס כזה, מחולק בין עברית לאידית, כמו י. ל. פרץ? לסתור את טענותיהם של אלו ולהוכיח כי במובן המכריע היה י. ל. פרץ סופר עברי? זה, כנראה, לא ייתכן. נשארה עוד דרך-הוקרה שניה ביחס אל י. ל. פרץ: לציין את מרגליות היצירה הסיפורית אשר הסופר הזה כתב בעצם בעברית. אבל כאן הוא נקודת ההכרעה: אצלנו לא יתכן לעת עתה להוקיר איזה סופר הוקרה של ממש בגלל מספר מצומצם של דברי יצירה שאינם ניתנים להערכה כוללת, שאין הדרש מוסב עליה בנקל. ובכן – ויתרו על פרץ, הניחו אותו לאנשי השלום אשר ביודית.”

והנה דב סדן העמיק והקיף את הנושא הזה. לפי דעתו, לא זו בלבד ששום סופר שכתב בשתי הלשונות איננו ניתן להערכה שלמה אלא לאחר שמצרפים את יצירתו בשתיהן, אלא שהספרות העברית החדשה וספרות יידיש הן עצמן קשורות זו לזו ללא הפרד. הן יחד ספרות-העם, שחלק ממנה נכתב גם בלשונות לעז. ולא זו בלבד שהיו בה סופרים כפולי-לשון, אשר עשו גדולות בשתיהן, אלא ששתי הספרויות ינקו זו מזו בצינורות שונים. וסדן קבע זאת מתוך הנחה ברורה ומובנת מאליה, שהספרות העברית ניזונה בעיקר מן המקרא, המשנה, המדרש, הפיוט, ההשכלה, ההגות והמודרנה. והוא לא רק הירצה ונאבק לאישור קשר-הגומלין בין ספרות עברית ויידיש, אלא עשה רבות למען המחשתו ולמען חינוך תלמידים על ברכי תורה זו. והקתדרה ליידיש באוניברסיטה העברית היא דרך-ההגשמה הראשית של רעיונותיו בתחום זה, שהשפעתה תהיה לדורות.

בדברי ברכה אין מקום להאריך בכך, אבל ראוי שנדע, כי פרס זה על שם י. ל. פרץ, מסמל יפה את אמיתת תפיסתו של סדן נוכח יצירתו של פרץ.

בשם אגודת הסופרים העברים בישראל אני מברך גם את יצחק ינוסוביץ, שזכה בפרס על שם ח. לייויק. ינוסוביץ הוא משורר, מסאי, מבקר, עורך ופיליטוניסט, שהטביע בכל סוגי יצירה אלה חותם ניכר בספרות יידיש. בזמן האחרון קראתי את ספר שיריו “אויף יענער זייט ווונדער” וספר הפרצופים שלו “פּנימר און נעמען”, וכן מאמרים שוטפים בכתבי עת שונים, והם מאמתים בי הערכה גבוהה ליצירתו, יהי לו הפרס הזה אות ליחס ההוקרה אליו ועידוד בדרך יצירתו להבא.


  1. דברים שהושמעו בטקס חלוקת פרס פרץ מיסודם של “בני מרדכי” ב– 1980.  ↩

ישראל כהן
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של ישראל כהן
רקע
ישראל כהן

יצירותיו הנקראות ביותר של ישראל כהן

  1. פרקי אהרן מגד (מאמרים ומסות)
  2. קורות חיי (זכרונות ויומנים)
  3. יצחק אדוארד זלקינסון (מאמרים ומסות)
  4. ירושלים – שער לספרי עולם (מאמרים ומסות)
  5. דו-שיח של סופרים עברים וערבים (מאמרים ומסות)

לכל יצירות ישראל כהן בסוגה מאמרים ומסות

לכל יצירות ישראל כהן

יצירה בהפתעה
רקע

ה"חלוקה"

מאת שמריהו לוין (מאמרים ומסות)


מי לא כתב על ה“חלוקה” ומה לא כתבו עליה! כל מי שהיה בארץ ישראל וראה את ירושלים, את חברון, את טבריה וצפת ראה חובה לעצמו לחוות את דעתו על מוסד יהודי ישן ומיושן זה, הבולע שנה שנה עד היום הזה מיליונים של פרנקים ומרץ יהודי למכביר. ולפי השקפת העולם של הזמן החדש נראה הדבר, כאילו כל המיליונים האלה והמרץ היהודי הזה לבטלה יוצאים, ללא כל תועלת. עשרות ומאות עסקני צבור שקודים היו להכניס קצת סדר לתוך מוסדות הצדקה המסובכים האלה והעלו חרס בידם. תחילה ניסו להשפיע ברוח קפידה, בקרו חריפות את ה“כוללים”, את הגבאים ואת השד"רים, אולם הקהל הגדול, היהודים היראים והפשוטים שתמכו בחלוקה לא נתנו את דעתם כמעט על בקורת זו והמשיכו לתת ולתמוך. שוב עמדו וניסו בדברי-נועם ואף אלה לבטלה יצאו, ועדיין נוהגת החלוקה בדרך כלל כדרך שהיתה נוהגת לפני עשרים, שלושים וחמשים שנה.


בדרך כלל נראית החלוקה לאדם בן הזמן החדש כחזיון בלתי טבעי, המנוגד בעצם טבעו לחיים. בן הזמן החדש מפליג הפלגה יתירה בערכה של העצמאות, של היזמה העצמית, של ההתקדמות. שונא הוא את הכפיפות, את הסמיכות על שולחנם של אחרים, את הקפאון. ולפיכך אין לתמוה שהפנים החוורים והמחוררים של מקבלי החלוקה, פני צעירים וזקנים, בערי החלוקה של ארץ ישראל עושים רושם מדכא על התייר בן אירופה, ואם לבו נתון על עסקי הכלל ועל ארץ ישראל, הרי הוא רואה חובה לעצמו להציע הצעות, כיצד לתקן את החלוקה, לכונן אותה מחדש, שלכל הפחות יהיו פניה נאים יותר כלפי חוץ, שלא תנקר את העינים. ואפילו תועלת אין בה – לכל הפחות אל תעטה עלינו חרפה, שכן תרים את הערים האלה לא בני ישראל בלבד. הרי תשעים ואפילו תשעים וחמישה למאה מכל הנוסעים-התיירים שלא מבני ברית הם, ומה דמות תעלה לפניהם מ“שומרי החומה” אם ידונו עליהם על פי הישוב הישן?


ואף על פי כן יסלחו לי בטובם כל התיירים המודרניים: כל עצמה של בקורת זו יסודה בראיה שטחית בחזיון היסטורי. והריני ממשיך על עצמי סכנה שאהיה נראה על הבריות לא כבן הזמן הזה, ואנסה לדון בו בחזיון זה של החלוקה מבחינה אחרת לגמרי.


רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.