רקע
ישראל כהן
פרס על שם י. ל. פרץ – לדב סדן
xמוגש ברשות פרסום [?]
aמאמרים ומסות
פרטי מהדורת מקור: עקד; תשמ"ב 1982

1

בלב שופע חיבה ויקר אני מברך, בשם אגודת הסופרים העברים בישראל ובשמי, את ידידי ורעי דב סדן בקבלו הערב פרס על שם י.ל.פרץ. כל פרס שמעניקים לסדן, הולם אותו יפה, מפני שיצירתו פרוסה על סוגי ספרות שונים בשתי הלשונות, בעברית וביידיש, במידה כזאת, שמגעים קסומים לו כמעט עם בחירי כל הסופרים. ואני רוצה להראות, ולוּ בדרך רמז בלבד, את הזיקה המיוחדת לפרס על שם י. ל. פרץ.

במסותיו הנפלאות של יעקב שטיינברג, שאני מכנס עכשיו בספר מיוחד, העומד לצאת לאור, מצאתי באחת מהן, העוסקת בי. ל. פרץ, פיסקה אחת, שנכתבה בשנת תרפ"ה, היינו, לפני 54 שנה. וזו לשונה:

“לפני זמן מה מלאו עשר שנים ליום מותו של יהודה ליב פרץ. בעתונות העברית אשר בארץ כמעט שלא צויין המאורע הזה בשום דברים, לא בדברי הערצה מופרזים, כנהוג אצלנו ביחס לסופרים מסוג ידוע. ואף לא בדברי זכרון רגילים, הנהוגים במקרה כזה מפני הכבוד. הדבר נראה, כאילו אנשי שלומנו הושפעו השפעה גמורה מן הצד שכנגד, מחוגי הספרות אשר באידית: אלה האחרונים הלא ממשיכים להכריז השכם והערב על י. ל. פרץ בתור יוֹצרה, גדולתה ותפארתה של התחיה שלהם אשר ביוּדית, ועל כן רפו טענותיהם של מוקירי היצירה העברית אשר במחנה שלנו. וכי מה יעשו עם סופר בלתי נתפס כזה, מחולק בין עברית לאידית, כמו י. ל. פרץ? לסתור את טענותיהם של אלו ולהוכיח כי במובן המכריע היה י. ל. פרץ סופר עברי? זה, כנראה, לא ייתכן. נשארה עוד דרך-הוקרה שניה ביחס אל י. ל. פרץ: לציין את מרגליות היצירה הסיפורית אשר הסופר הזה כתב בעצם בעברית. אבל כאן הוא נקודת ההכרעה: אצלנו לא יתכן לעת עתה להוקיר איזה סופר הוקרה של ממש בגלל מספר מצומצם של דברי יצירה שאינם ניתנים להערכה כוללת, שאין הדרש מוסב עליה בנקל. ובכן – ויתרו על פרץ, הניחו אותו לאנשי השלום אשר ביודית.”

והנה דב סדן העמיק והקיף את הנושא הזה. לפי דעתו, לא זו בלבד ששום סופר שכתב בשתי הלשונות איננו ניתן להערכה שלמה אלא לאחר שמצרפים את יצירתו בשתיהן, אלא שהספרות העברית החדשה וספרות יידיש הן עצמן קשורות זו לזו ללא הפרד. הן יחד ספרות-העם, שחלק ממנה נכתב גם בלשונות לעז. ולא זו בלבד שהיו בה סופרים כפולי-לשון, אשר עשו גדולות בשתיהן, אלא ששתי הספרויות ינקו זו מזו בצינורות שונים. וסדן קבע זאת מתוך הנחה ברורה ומובנת מאליה, שהספרות העברית ניזונה בעיקר מן המקרא, המשנה, המדרש, הפיוט, ההשכלה, ההגות והמודרנה. והוא לא רק הירצה ונאבק לאישור קשר-הגומלין בין ספרות עברית ויידיש, אלא עשה רבות למען המחשתו ולמען חינוך תלמידים על ברכי תורה זו. והקתדרה ליידיש באוניברסיטה העברית היא דרך-ההגשמה הראשית של רעיונותיו בתחום זה, שהשפעתה תהיה לדורות.

בדברי ברכה אין מקום להאריך בכך, אבל ראוי שנדע, כי פרס זה על שם י. ל. פרץ, מסמל יפה את אמיתת תפיסתו של סדן נוכח יצירתו של פרץ.

בשם אגודת הסופרים העברים בישראל אני מברך גם את יצחק ינוסוביץ, שזכה בפרס על שם ח. לייויק. ינוסוביץ הוא משורר, מסאי, מבקר, עורך ופיליטוניסט, שהטביע בכל סוגי יצירה אלה חותם ניכר בספרות יידיש. בזמן האחרון קראתי את ספר שיריו “אויף יענער זייט ווונדער” וספר הפרצופים שלו “פּנימר און נעמען”, וכן מאמרים שוטפים בכתבי עת שונים, והם מאמתים בי הערכה גבוהה ליצירתו, יהי לו הפרס הזה אות ליחס ההוקרה אליו ועידוד בדרך יצירתו להבא.


  1. דברים שהושמעו בטקס חלוקת פרס פרץ מיסודם של “בני מרדכי” ב– 1980.  ↩

המלצות קוראים
תגיות