כשבא אלינו מגרמניה היה כבן 53 שנה. זה הגיל, שרוב בני אדם הולכים בו בדרך שסללו להם עד כה ואינם נוטים עוד לתמורות ניכרות בחייהם. והוא כבר היה אז מוכתר בשם-עולם כעורך מדורי כלכלה בעתונות הגרמנית הנכבדה, כמנהיג הס"ד הגרמנית, כמורה-דרך לאגודות המקצועיות, כמעצב שיטת הדימוקראטיה הכלכלית וכמחבר ספרים בשאלות כלכלה וחברה. ואף בתנועתנו כבר היה יושב-ראש הליגה למען ארץ-ישראל העובדת וחבר הנהלת ההסתדרות הציונית בגרמניה.
ואולם עם כל היותו מוכן הכנה נפשית לעליתו לא“י ולהשתקעותו בה, שכן כל מה שעשה היה פרי חווייה עמוקה ושיקול-דעת מרובה, הרי היה בלתי מוכן למעשה. שפת הארץ לא ידע, חיי הישוב היו זרים לו ותחומי פעילותו העיוניים והמעשיים היו כל ימיו בחברה אחרת ובתנאים אחרים. ואף-על-פי-כן, הוא נקלט קליטה שלמה ומהירה בתוך הווייתנו הציבורית. שקד על לימוד הלשון בחריצות ובהתמדה מפליאות, ורכז לו בה ידיעות ניכרות בדיבור ובכתב. עד מהרה מילא תפקידים ראשונים במעלה כמרצה, כיועץ כלכלי, כמנהל בנק הפועלים, כציר לקונגרסים הציוניִם, כחבר כנסת, כשר החקלאות והסעד וכשליח ציבור בעיריה. ובכל המשימות הללו היה נאמן בית-מפלגת-פועלי-א”י, נבחרה ואחד מאישיה המרכזיים.
הוא היה אדם שדעתו רחבה והשכלתו מקיפה ומגוונת. היה מומחה לכלכלה, אולם גישתו לחיי הכלכלה שלנו, הצעותיו ותכניותיו, היו פרי מזיגה של הלכה ומעשה, עיון ונסיון. הוא ירד לעומק ייחודה של מציאותנו הכלכלית והבין את חיבורה האורגאני לאידיאלים החברתיים שלנו. כי השקפת-עולם ציונית-סוציאליסטית היתה מונחת ביסוד שיקוליו. משום כך היה כעין לשכת-העצה לממשלה ולהנהגתה המשקית. בקרתו ודעתו היו נשמעות ביראת-כבוד גם על-ידי יריביו, שכן הכל ידעו כי יצאו מפי אישיות רחבת ידיעה ורבת-אחריות.
נפתלי היה רחוק מן היבושת של מקצוענים, שכל עולמם מיספרים ודיאגראמות, ניתוחים והיקשים. הוא היה בעל נפש פיוטית ובעל טעם ספרותי. ניחן בחוש הומור דק, שהיה זורח גם מבעד לשפתו העברית הבלתי שלמה. התחבטותו בביטויו העברי היתה מוסיפה לו כבוד וחן.
בעל מידות תרומיות היה, ישרוּתוֹ האינטלקטואלית וחתירתו לצדק אישי וחברתי היו מבהיקות מכל דבריו ומעשיו. נעים הליכות היה, פיקח, מבין ללב זולתו ותופס בטביעת-עין אחת את בן-שיחו וטענותיו.
למדינה אבד אחד מבניה המוכשרים והמסורים, ששירת אותה באמונה וברוב יכולת, ולמפלגת פועלי א"י – הוגה-דעות, מדריך ומשפיע בבקיאותו הגדולה, באצילות נפשו ובטוהר מצפונו.
-
נתפרסם ב“הפועל הצעיר” ט“ז באייר תשכ”א (2.5.1961). ↩
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.