חיים גרינברג

מאת ישראל כהן

גודל גופן:
א
 
א
 
א

תצוגה מלאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

1

יפה-נפש ויפה-ניב, נעים הליכות ורווי תרבות, דמות בולטת בתנועת העבודה, דמות טהורה. נואם שגיב ואיש-שיחה נלבב, עסקן ציבורי ובעל נעימה אינטימית כובשת, סופר ועיתונאי, פובליציסט ואיש-המסה, בודק הנחות מקובלות ושוחר-אמת. שקט מבחוץ ונסער מבפנים, אינדיבידואליסטאן ומבטא הדור, נאמן ביתה של תרבות ישראל ובקיא בהליכות-העולם ובספרויות העמים.

חייו של גרינברג משופעים עלילות גדולות. מימי עלומיו הקדיש את כשרונותיו הרבים והמזהירים לתחית העם, לכיבוש רצונו ולהתחדשות חייו הלאומיים והתרבותיים. תמיד עשה ביודעים ובלא-יודעים נפשות לציונות, כי כוח-קסמים היה בפגישותיו עם רבים ושונים וזרים. והוא אהב להאבק עם זרים אשר לא הבינו אותנו, כאילו שש לגייר נפשות כאלו. מכאן פולמוסו עם גאנדי וניהרו. היה ער לכל גילוי תרבותי אנושי ולכל סבל אנושי באשר הוא שם. היה לפה לכושים באמריקה והעמיק בבעיותיהם ותבע את עלבונם.

תפקידים גדולים ונכבדים מילא בתנועה הציונית ובתנועתנו. מאישי “הפועל הצעיר” וממטפחי ערכיה. היה עורך “העולם”, “פארן פאלק”, “עתידנו”. כעורך ה“אידישער קעמפער” של מפלגת פועלי-ציון באמריקה הפך את העתון לבמה רצינית בעלת פרצוף תרבותי מובהק וברצותו להחדיר את דבר א"י העובדת גם לחוגי דוברי אנגלית, יצר את הירחון “ג’ואיש פרוֹנטייר” וערך אותו בטוב טעם ודעת. וגולת הכותרת של תפקידיו – כחבר ההנהלה הציונית וכראש המחלקה לחינוך ולתרבות בגולה. בתחום זה שפע תכניות וחידש כמה חידושים מועילים.

עם מותו נסתלקה מעל הבמה הוגה-דעותיה של תנועתנו, אדם שמחשבתו היא מזיגה של העזה ואחריות, אמן-הביטוי, מפליא בניסוח הגותו, מחדש בצורה ובתוכן ואיש המצפון.

יובל שנים עמד באהבה ובמסירות וברוב יכולת על משמרתו הציונית, הסוציאליסטית, הספרותית והתרבותית, עד אשר הכריעתו מחלה ממארת.


  1. הושמעו במועדון “מלוא” ונתפרסמו ב“הפועל הצעיר”. א' בניסן תשי"ג (17.3.53).  ↩

ישראל כהן

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.