מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

חנה שפרינצק

מאת: ישראל כהן

מצב זכויות יוצרים:

מוגש ברשות פרסום [?]

פרטי מהדורת מקור:

עקד; תשמ"ב 1982

סוגה:

שפת מקור: עברית

1

ביום ה' שעבר, אחר הצהרים, מתה חנה שפרינצק, אלמנתו של יוסף שפרינצק ז"ל.

בתולדותיה משתקפים חייה של אשה חלוצה מן העליה השניה, שאף על פי שעלתה ארצה עם הוריה, אחותה ואחיה, לא היתה דרכה שונה מחלוצה שעלתה בימים ההם לבדה. עבדה כפועלת בפתח-תקווה וברחובות, היתה גננת בביירות וחברה בקבוצת “אחווה”, שהכשירה את עצמה לעבוד בא"י. וגם לאחר שנישאה ליוסף שפרינצק ובנתה עמו משפחה, שימשה מופת לחיים של פשטות. היא היתה באמת נוות-הבית. בית שפרינצק היה לא רק בית-אב, אל גם בית-אם. השרתה אוירה תרבותית ועיצבה את דמותו של הבית בחכמה רבה, באהבה, בחריצות ובעמל. היתה מכניסה אורחים כל ימיה בבת-שחוק, ובעצמה משרתת אותם, אפילו היו אלה רבים. ומי לא בא לביתו של שפרינצק? מנהיגים ועסקנים, נצרכים וקשי-יום, תיירים ותמהונים – וכולם הרגישו עצמם בטוב.

בהיות יוסף בעלה מחוץ לבית, או במרחקים, היתה נוטלת על עצמה את כל העול בהבנה, ברוך ובהצלחה. היא היתה בקיאה בכל בעיות הישוב והתמצאה בסבכי הענינים של בעלה. מחווה היתה דעתה על אנשים ובעיות, ולא פעם אף היתה חולקת על דעתו של יוסף שפרינצק, שהיה מקשיב לדבריה מתוך הערכה ואמון בשיקוליה. ואמנם היתה חנה תומכת גורלו, ובימים קשים היתה משען נאמן לו.

באצילות רבה נשאה את כאבה ואבלה בשעה שבנה הצעיר אהרן דוד נפל כטייס במלחמת השיחרור.

היא היתה לא רק אשת חבר, במובן המסורתי, אלא אדם-המעלה בזכות עצמה.

כל מכריה ינצרו תמיד בלבם את זכרונה וזכרון ביתה.


  1. נתפרסם ב“הפועל הצעיר”, תשכ“ז, גליון 34, כרך ל”ח.  ↩

ישראל כהן
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של ישראל כהן
רקע
ישראל כהן

יצירותיו הנקראות ביותר של ישראל כהן

  1. פרקי אהרן מגד (מאמרים ומסות)
  2. קורות חיי (זכרונות ויומנים)
  3. יצחק אדוארד זלקינסון (מאמרים ומסות)
  4. ירושלים – שער לספרי עולם (מאמרים ומסות)
  5. דו-שיח של סופרים עברים וערבים (מאמרים ומסות)

לכל יצירות ישראל כהן בסוגה מאמרים ומסות

לכל יצירות ישראל כהן

יצירה בהפתעה
רקע

סוסה או בן מלך?

מאת ראובן ברינין (עיון)

אין אני יודע עד כמה יש אמת בפי האגדה התלמודית, המספרת: ״ארבעים יום קודם יצירת הולד בת-קול יוצאת ואומרת: בת פלוני לפלוני". אולם אם יש בת-קול כזו באמת, אז בודאי היא מכרזת עוד קודם יצירת הולד: פלוני יהיה סנדלר ופלוני — סופר, פלוני יהיה עגלון ופלוני — משורר. יש אמנם, שעל-פי טעות, או על-פי מקרה משונה, יהיה הסנדלר או החייט לסופר, אבל אז הוא כותב לא בעט, כי-אם תופר את הגיונותיו במרצע, אז סגנונו הוא טלאי על גבי טלאי.

שלום יעקב אַברמוביץ היה אחד הסופרים המעטים בדור העבר, שהכריזה עליו הבת-קול עוד קודם יצירתו, כי יהיה לסופר בישראל. והטבע חננהו בכל אותם הכשרונות והיתרונות הדרושים לסופר הראוי לשם זה: עין רואה ואוזן שומעת, לב מרגיש ומוח חושב. החנוך, — בחנוך-עצמי הכתוב מדבר, — מסבות החיים ונדודיו בערי התחום הקנו לו ידיעות רחבות בספרותנו וידיעות מרובות בכל הנוגע לחיי בני עמנו, פרנסותיהם, תכונותיהם, מנהגיהם והרגליהם.

הקו היותר מצוין בצורתו הספרותית של מנדלי הוא הרגש של אחריות ורגש של אהבה עמוקה אל האמת. אחראי היה בעד כל שורה שיצאה מעטו. אחריותו זו נבעה ממקור אישיותו הספרותית, ואהבתו אל האמת נבעה ממקור אהבתו אל המציאות כמו שהיא. לא כל הסופרים, גם המעולים שבהם, מסוגלים מטבעם לעמוד פנים אל פנים עם המציאות הערומה ולבלי שים עליה מסוה הדמיון. בלי אהבה נאמנה אל האמת ובלי ההכרח הפנימי לקרוע את המסכות מעל פני האנשים והמחזות יש אמנם לעשות ספרים מכל המינים, אבל העושה כזאת אינו אלא כעין סופר, כלומר: סופר מזויף, מכשף-העט, חרטום-הניב, שאין כחו אלא במעשה להטים ואחיזת עינים, אבל מעולם לא יהיה סופר ממש הראוי לשם הכבוד הזה. חכמינו לא מצאו שם יותר נאה למשה רבינו מהתואר שנתנו לו: ״ספרא רבא".

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.