רקע
ישראל כהן
חנה שפרינצק
xמוגש ברשות פרסום [?]
aמאמרים ומסות
פרטי מהדורת מקור: עקד; תשמ"ב 1982

1

ביום ה' שעבר, אחר הצהרים, מתה חנה שפרינצק, אלמנתו של יוסף שפרינצק ז"ל.

בתולדותיה משתקפים חייה של אשה חלוצה מן העליה השניה, שאף על פי שעלתה ארצה עם הוריה, אחותה ואחיה, לא היתה דרכה שונה מחלוצה שעלתה בימים ההם לבדה. עבדה כפועלת בפתח-תקווה וברחובות, היתה גננת בביירות וחברה בקבוצת “אחווה”, שהכשירה את עצמה לעבוד בא"י. וגם לאחר שנישאה ליוסף שפרינצק ובנתה עמו משפחה, שימשה מופת לחיים של פשטות. היא היתה באמת נוות-הבית. בית שפרינצק היה לא רק בית-אב, אל גם בית-אם. השרתה אוירה תרבותית ועיצבה את דמותו של הבית בחכמה רבה, באהבה, בחריצות ובעמל. היתה מכניסה אורחים כל ימיה בבת-שחוק, ובעצמה משרתת אותם, אפילו היו אלה רבים. ומי לא בא לביתו של שפרינצק? מנהיגים ועסקנים, נצרכים וקשי-יום, תיירים ותמהונים – וכולם הרגישו עצמם בטוב.

בהיות יוסף בעלה מחוץ לבית, או במרחקים, היתה נוטלת על עצמה את כל העול בהבנה, ברוך ובהצלחה. היא היתה בקיאה בכל בעיות הישוב והתמצאה בסבכי הענינים של בעלה. מחווה היתה דעתה על אנשים ובעיות, ולא פעם אף היתה חולקת על דעתו של יוסף שפרינצק, שהיה מקשיב לדבריה מתוך הערכה ואמון בשיקוליה. ואמנם היתה חנה תומכת גורלו, ובימים קשים היתה משען נאמן לו.

באצילות רבה נשאה את כאבה ואבלה בשעה שבנה הצעיר אהרן דוד נפל כטייס במלחמת השיחרור.

היא היתה לא רק אשת חבר, במובן המסורתי, אלא אדם-המעלה בזכות עצמה.

כל מכריה ינצרו תמיד בלבם את זכרונה וזכרון ביתה.


  1. נתפרסם ב“הפועל הצעיר”, תשכ“ז, גליון 34, כרך ל”ח.  ↩

המלצות קוראים
תגיות