מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

צפורה כסה

מאת: ישראל כהן

מצב זכויות יוצרים:

מוגש ברשות פרסום [?]

פרטי מהדורת מקור:

עקד; תשמ"ב 1982

סוגה:

שפת מקור: עברית

1

הכרתיה בפתח תקוה בשנת 1926. אזכרנה: צעירה, תמירה, שופעת חן; ראשה יפה להפליא, שערה שחור ומתולתל וברק-משובה בעיניה. דיבורה בקול דק, תנועותיה זריזות והיא בוחנת בבת-שחוק נעלסה כל הקרב אליה. כולה אמרה הכרה עצמית. היא כבר היתה “ותיקה”. היתה חברה בקיבוץ “ברית-אל”, שחלוצי ברודי יצרו. זה היה עירוב של קבוצה ומיסדר, שהיו לו חלומות ונסיונות מענינים. צפורה נמשכה, כמובן, לנוסח המיוחד הזה. אחר כך נצטרפה לקבוצת “השרון” בכביש עפולה-צמח ועלתה עמה להתישבות בעין-בדה על יד נהלל. לכאורה, היא באה לפתח תקוה לבקר אצל מישהו, אך לאמיתו של דבר באה לבקר אצל הקבוצות הצעירות, שהיו ב“עמק השבע”. שכן נכסוף נכספה תמיד להכיר אנשים חדשים וקבוצות חדשות. היא לא יכלה לשבת בשלווה במקום אחד והיתה מחבבת את החליפות, חליפות המקום והחברה, ההתרשמות וההתפעלות.

מאורעות שונים בחייה הוציאוה מן הקבוצה והלכה לרחובות המושבה. שם נפגשה עם יונה כסה ונישאה לו.

החדר שלה היה כמין בית-ועד לקצת חברים שעבדו בשנת תרפ"ט ברחובות. היא היתה הרוח החיה. פניה המאירות שבו לב כולם. ידעה לשוחח ולהקשיב, רוחה היתה ערה וניחנה בכוח הבחנה רב. במעמדה היו משתתקות השיחות התפלות, שבחורים בגיל צעיר שטופים בהן לפרקים, ובעצם נוכחותה היתה מעלה את רמת השיחה. העליזות היתה מנת-חלקה, ואף מאורעות פרטיים קשים לא העיבו את מאור פניה אלא שעה קלה. היא ידעה את כוח הכיבוש שלה וזה נסך בה הרגשת בטחון והניס את העצבות שהשתלטה עליה. חייה לא היו קלים. יום יום יצאה לעבודה, אם בפרדס ואם במסעדה, ובשובה היתה צריכה לנהל את משק הבית ולקבל אורחים. השכר היה מועט והתנאים בלתי נוחים. אבל היא לא נרתעה מפני הקושי, לא בהיותה פועלת בכביש ולא בהתישבות ולא כפועלת בודדת. חלוצה היתה לפי שורש נשמתה ולא היה לה סיפוק אלא ממעשים שיש בהם תועלת לכלל.

וכשנולדו לצפורה ברחובות בן ובת, התמכרה לחינוכם וקשרים עמוקים, קשרי אהבה ואמון, היו ביניהם עד הרגע האחרון. אך גם עירנותה הצבורית לא רפתה. היא ערגה לחיי חקלאות. וכשחבורה מפועלי רחובות עלו על הקרקע בסביבה ויצרו את כפר בילו, עלתה גם צפורה עם בעלה וילדיה והקימו משק. אולם היא הגיעה אל הנחלה, אך לא אל המנוחה. היא ספגה אל תוכה ערכים והרגלים של חיי קבוצה, ורצונה לשוב לחיים אלה ניעור בה שם שבעתים. כך עברה אחרי תקופה קצרה של חיי מושב לקבוצת שילר.

אין אלה אלא ראשי פרקים לציון תחנות חייה של צפורה. אולם בכל פרק ופרק צפונים חיים עשירים וסוערים, נפתולים ולבטים. היא לא הסתפקה ביש. איזו אי-מנוחה הנידה את רוחה תמיד והוציאה אותה ממסגרתה השאננה. מזמן לזמן נטלה עליה משימה ציבורית, שהיתה ממלאת אותה באחריות גדולה ובהצלחה. במלחמת העולם השניה התגייסה לצבא הבריטי ושירתה במצרים ובמקומות אחרים והיתה מדריכה ומשפיעה באופן התנהגותה ובתבונתה. היא שבה מן הצבא למשפחה ולקבוצה כשכוחותיה מחודשים והחלטתה עזה למלא תפקידים שונים, ואף עשתה זאת בתוך הקבוצה ומחוצה לה בטוב טעם ודעת. חיים עשירים אלה נקפדו בבת אחת בעצרת הזכרון במעגן.

כך היתה עד רגעה האחרון: רעננה, מלאת חן, זקופת קומה, נעימת הליכות, נאה במידותיה, יפת נימוסים, צמאה לעלילות ומחמירה במילוי חובותיה כלפי משפחתה וכלפי קבוצתה. וכך תישמר בזכרוננו תמיד!


  1. נדפס לראשונה ב“הפועל הצעיר”, כרך כ“ה, גליון 48, ביום ב' באב תשי”ד 3.8.1954, וחזר ונדפס בחוברת שהופיעה שנה למותה, בתמוז תשט"ז, על ידי קבוצת שילר. היא נהרגה באסון–התעופה בקיבוץ מעגן.  ↩

ישראל כהן
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של ישראל כהן
רקע
ישראל כהן

יצירותיו הנקראות ביותר של ישראל כהן

  1. פרקי אהרן מגד (מאמרים ומסות)
  2. קורות חיי (זכרונות ויומנים)
  3. יצחק אדוארד זלקינסון (מאמרים ומסות)
  4. ירושלים – שער לספרי עולם (מאמרים ומסות)
  5. דו-שיח של סופרים עברים וערבים (מאמרים ומסות)

לכל יצירות ישראל כהן בסוגה מאמרים ומסות

לכל יצירות ישראל כהן

יצירה בהפתעה
רקע

"חד גדיא" ו"שיר-השירים"

מאת אלחנן ליב לוינסקי (מאמרים ומסות)

(מעט פילוסופיא של פסח)

„חד גדיא, חד גדיא! דזבין אבא בתרי זוזי – חד גדיא, חד גדיא!“

וכך דרכו של עמנו: מתחיל ב„עבדים היינו“ ומסיים ב„חד גדיא“. אלא ש„עבדים היינו“ אומרים בחשק, בהתלהבות ובהטעמה מיוחדת, ו„חד גדיא“ – אחרי הסעודה בשפה רפה, כד נים ולא נים.

כי „עבדים היינו“ – ענין. ו„חד גדיא“ – „מעשה-בבא“, אגדה לתינוקות.

וצחקו, צחקו עלי, חביבי: מודה אני ומתודה לפניכם, שדוקא את האגדה ההיא, את ה„מעשה-בבא“, אני אוהב יותר מכל ההגדות שבלילה ההוא. וּמְוַתֵּר אני על כמה וכמה הגדות, ואפילו על „עבדים היינו“ המיוחס, על „עבדים היינו“ בעצמו ובכבודו, ואיני מותר על… „חד גדיא“.

„עבדים היינו“ – בודאי הוא ענין גדול ותירוץ מספיק על כמה וכמה קושיות, אבל כבר נתישן; ואנחנו מרבים עדיין להשתמש בו לצורך ושלא לצורך. דומה הוא לאותו השער של אשה, שמצא הפילוסוף במרק, ואמר באנחה: „הכל טוב ויפה בעתו ובמקומו, ושער במרק… אינו עולה כל-כך יפה“. וגרוע ממנו – „עבדים היינו“. לפעמים הוא כל-כך שלא בעתו ושלא במקומו, עד שהוא מעורר בנו איזה גועל-נפש.

אבותינו הטובים פטרו את עצמם מכל עבודה של חיים בתירוץ המספיק הזה. וגם אנו, בניהם, אין אנו טובים מהם: מטילים אנו את כל עצלותינו, כל „קהותנו“ וכל התרשלותנו – על „עבדים היינו“.

ואילו בי תלוי הדבר, הייתי מתקן הגדה חדשה תחת „עבדים היינו“, שכבר פג טעמו, והייתי אומר: בני-חורין היינו, בני-חורין היו אבותינו, בני-חורין בארצם, אלא שבשנת-בצורת אחת עזבו אותה והלכו לבקש אושר ולכם בארץ אחרת. עזבו, כנראה, לזמן מועט, עד יעבור זעם, לא להשתקע במצרים, אלא לגור שם. אבל לאט-לאט נשתקעו בכל מ"ט שערי הטומאה של הגלות, בכל הזוהמה הגלותית, האוכלת מן הנפש עד הבשר, ולמראית-עין כבר היה הכל אבוד, אבוד… רקב וכליון וגלות נצחית, עולמית…

אפס כי במעמקי האומה נר אלהים טרם יכבה, והתקוה להגאל לא עזבה אותה אפילו רגע, וגם בימי-השעבוד היותר קשים, בתקופת-הרקבון היותר ארורה, נמצאו מטיפים, שהטיפו לגאולה, לפדות, לתחיה, ומצאו להם אזנים קשובות – והעם התעורר… עד כי באה העת, הגיעה השעה הנכונה, ונמצא האדם הגדול, הנכון – והעם יצא מארץ גלותו ושב לארץ-אבותיו, בן-חורין כמקדם.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.