רקע
ישראל כהן
צבי הר-זהב בן שבעים
xמוגש ברשות פרסום [?]
aמאמרים ומסות
פרטי מהדורת מקור: עקד; תשמ"ב 1982

1

ראשיתו נעוצה בימים שהעברית לא היתה עדיין בדוברת לא בגולה ולא בארץ-ישראל, שרק מתי-מעט חלמו לעשותה ללשון חיה. אותה שעה היה עוד צורך להוכיח, כי לשון המשנה היא היא העברית החיה, ובה עלינו לבחור. והר-זהב נלחם בקנאות כמורה וכסופר לתפיסה זו. מראשוני המשתמשים בשיטת “עברית בעברית” היה, מחלוצי ההוראה העברית, ממרביצי לשוננו בתוך הגולה, המשתאה לחזיון מוזר זה של דיבור עברי. בעודנו רך בשנים כתב כמעט בכל הצורות הספרותיות ופירסם דברי פרוזה ושירה, מחקרים ומחזות ילדים, מסות וסיפורים.

מבעלי ה“אחד” הוא. שכל ימיו הוא עובד עבודה אחת, עבודת ההחיאה של הלשון העברית, בה יהגה תמיד ואליה שיעבד את כל כשרונותיו ומשאלותיו. היא הגלגל המניע. על פי מצוותה ולטובתה הלך לנוע על שפות לועזיות, הקרובות קירבת-משפחה לעברית והרחוקות ממנה, והביא טנא מלא השוואות, היקשים, פירושים, הסברים וחידושי הלכה ומעשה. בהרחיבו את ידיעותיו בשדה הלינגוויסטיקה ובתיתו לנו את מסקנותיו, הרחיב גם את ידיעת עצמנו מבעד לאספקלריה של לשוננו העתיקה, המחדשת את נעוריה.

הוא מן הפוּריסטים. שוקד על טהרת הלשון העברית ומשמר אותה מפני ספיחי לועזיות ופזיזות שבחדשנות. מבקש הוא להעשיר את הלשון מבפנים, מתוך עצמה. לפיכך יגדור גדרי הוראה, גדרי דקדוק וגדרי ניקוד חמורים, שאם גם לא תמיד יכול רוב הציבור לעמוד בהם, הריהם משמשים כמין מעצור לנטיה המתבלטת פה ושם לחופש מגדרים בכלל. ציבור העברים מקשיב תמיד להערותיו ולהוראותיו גם בשעה שמבקש לעצמו מקילים.

ביחוד מחזיק לו טובה “הפועל הצעיר”, שמר צבי הר-זהב היה מגיהו ומנקדו במשך שנים. ממנו נהנו סופריו עצה בשאלות של שימושי לשון, המתעוררות בחיי כל עתון עברי בעל סגנון מתוקן. ואנו מאחרים לו אורך ימים פורה ומפרה של עבודתו.


  1. נתפרסם ב“הפועל הצעיר”, גליון 6, י“ב בכסלו ת”ש (24.11.1939).  ↩

המלצות קוראים
תגיות