רקע
יעקב שטיינברג
עֲרָבִים
mנחלת הכלל [?]
tשירה
פרטי מהדורת מקור: דביר; 1959

כֶּתֶר מַלְכוּת


דִּמְיוֹן לְדִמְיוֹן מִצְטָרֵף, הִרְהוּר לְהִרְהוּר מִתְלַכֵּד, –

פּוֹרֵשׁ אֲנִי לַעֲלִיָּתִי בְּלֵילוֹת הַבְּדִידוּת וְיוֹצֵר;

אוֹרֵג אֲנִי אֶת חֲלוֹמִי – וְצִלִּי מֵאַחֲרַי מְרַקֵּד,

לוֹעֵג לִי: נָזִיר, יוֹם בָּא וְגָוַעְתָּ עַל מַעֲלוֹת הָאוֹצָר.

יָמִים עַל יָמִים צָבַרְתָּ עֲרֵמוֹת הַזָּהָב הַנּוֹצֵץ,

נֶעֱרַם הַזָּהָב לְהַר – בֵּין הָעוֹלָם וּבֵינְךָ הוּא חוֹצֵץ;

לֵילוֹת עַל לֵילוֹת יָשַׁבְתָּ וַתֶּאֱרֹג לִמְחִיצָה וִילוֹנִים –

וְאֶרֶג הַשָּׁנִי בוֹלֵעַ אֶת קוֹלְךָ הַקּוֹרֵא לַחַיִּים;

לוֹעֵג לְךָ בְרַק אוֹצָרְךָ, צִלְצוּלֵי הַפָּז לְךָ עוֹנִים

עֵת מֵאֵלֶיהָ תִּתְפַּזֵּר בָּאוֹצָר עֲרֵמָה שֶׁל זָהָב,

לַמְטִיר עָלֶיךָ דַרְכְּמוֹנִים – וּבְקִרְבְּךָ תַאֲוָה וְרָעָב.

דְּמָמָה וְנַפְשְׁךָ רֵיקָה, כִּי פָלְטָה אֶת כָּל הַמַּאֲוַיִּים,

תְּשׁוּקָה בְסַפִּיר נִתְגַּלְגְּלָה, הִרְהוּר בְּתַרְשִׁישׁ נִתְאַבֵּן:


בְּרַח מֵאוֹצָרְךָ, הַנָּזִיר בְּטֶרֶם שְׂעָרְךָ יִתְלַבֵּן,

בְּטֶרֶם לְלַעַג זְהָבְךָ וּלְרַחַשׁ וִילוֹנֵי אַרְגָּמָן

תָּמוּת מוֹת נָזִיר וְאָמָּן.

דְּבַר-מָה מִתְנוֹסֵס1 בַּזָּהָב: עֲטֶרֶת הַיּוֹצֵר מַבְלִיטָה –

חֲלוֹם חֲלוֹמוֹתֶךָ, גַּם עָלָיו לֹא חַסְתָּ וְדַנְתּוֹ לַחֲנִיטָה.

בְּחַר בַּעֲרֵמָה שֶׁל זָהָב וּפַזֵּר עָלֶיהָ סַפִּירִים,

לִמְרַאשׁוֹתֶיךָ הַצִּיגָה עֲטֶרֶת הַפָּז הַמְלֻטָּשָׁה,

שְׁכַב וְהֵאָסֵף אֶל זְהָבְךָ עַל מִטַּת הַזָּהָב הַקָּשָׁה.

לָמָּה יָצַרְתָּ, הַנָּזִיר, לַהֶבֶל אֶת כֶּתֶר-הַנְּזִירִים?

אָכֵן גַּם סוֹדְךָ לִי נִגְלָה – עֵד רוֹאֶה הָיִיתִי וְלֹא נִרְאֶה:

מַלְכַּת הַנְּזִירִים, הַבְּדִידוּת, נַחֲלָתָהּ לְךָ הֶעֱבִירָה,

נַחֲלַת כָּל בּוֹדֵד מֵעוֹלָם – סַפִּירֵי חֲלוֹם וּמַחֲשָׁבָה;

יָצְקָה הַבְּדִידוּת עַל רֹאשְׁךָ עַד תֻּמּוֹ אֶת כַּד הַהֲזָיָה,

יָצוֹק וּלְמֶלֶךְ מָשׁוֹחַ, – וְאוּלָם הַמְעַט לְךָ הָיָה

אוֹצַר כָּל סְגֻלּוֹת הַנְּזִירִים, וַתִּתְאַו: זֵר זָהָב לִי הָבָה!

אָכֵן יְחִידִי נִשְׁאַרְתָּ – הַבְּדִידוּת אַף הִיא הָלוֹךְ הָלְכָה,

אוּלַי בַּעֲלִיַּת הַשָּׁכֵן, הַנָּזִיר כָּמוֹךָ, אָז מָלְכָה.

גַּלְמוּד יָשַׁבְתָּ וְרֹאשְׁךָ עוֹד רָטֹב מִשֶּׁמֶן הַמִּשְׁחָה,

נָתוּן בֵּין שִׁעֲמוּם וַחֲלוֹמוֹת, בֵּין הַרְרֵי זְהָבְךָ וְרִישְׁךָ.

כָּךְ עָבְרוּ נְעוּרִים עָלֶיךָ וּמִתְקָם עָדֶיךָ לֹא קָרֵב,

מִסְכֵּן וּבָטֵל לַבְּקָרִים וְיָהִיר בָּעֶרֶב, בָּעָרֶב –

אָז אֶת הַכֶּתֶר יָצַרְתָּ בֵּין חַיֵּי הֲזָיָה וּגְסִיסָה,

לְמַעַן דּוֹר אַחֲרוֹן לֹא יִשְׁכַּח כִּי מֶלֶךְ, הַנָּזִיר, הָיִיתָ.

אָכֵן בְּלֵילוֹת הַיְצִירָה עָמְדוּ עָלֶיךָ אַשָּׁפִים,

לַעַג עַל שְׂפָתָם אַכְזָרִי וְיָדָם בַּמַּעְגָּל כִּשֵּׁפָה,

יָדָם בְּעָרְמָה עָלֶיךָ חֲלוֹמוֹת וּבְשָׂמִים נִפְנֵפָה,

לְמַעַן לֹא תִיעַף בַּמְּלָאכָה.

סַפִּירִים בַּכֶּתֶר נוֹסָפִים,

קָרוֹב לְיָפְיוֹ הַכֶּתֶר וַחֲלוֹמְךָ לְסוֹפוֹ עוֹד רָחוֹק;

יִתְמַהּ לַכֶּתֶר דּוֹר אַחֲרוֹן, יִתְבָּרֵךְ בּוֹ אַחֲרוֹן אָמָּנִים,

אֶבֶן וְאֶבֶן בּוֹ תִּהְיֶה אַגָּדָה נִמְסֶרֶת לְבָנִים –

הִרְבָּה אָז קְהַל הָאַשָּׁפִים לָעוֹג עָלֶיךָ וְשָׂחוֹק,

כִּשְּׁפוּ יְדֵיהֶם בַּמַּעְגָּל וְנַעֲשָׂה הַכֶּתֶר אִי-נִרְאֶה,

עָלְתָה בְתֹהוּ הַיְצִירָה.

נַפֵּץ אֶת כֶּתֶר הַמַּלְכוּת, נַפְּצֶנּוּ לִרְסִיסִים-נְגֹהוֹת,

עַד מְלֹא עֲלִיָּתְךָ בְנוֹת-שְׁמָשׁוֹת, וּבְעוֹד הֵנָּה חַיּוֹת וְתוֹעוֹת

מַלֵּא קְרָבֶיךָ בְּזֹהַר וּבְמַבּוּל הַשְּׁמָשׁוֹת הִטָּבֵל,

הַפְקֵר אֶת זְהָבְךָ לַנְּזִירִים הָאוֹמְרִים לְהוֹלְלוּת – הֶבֶל,

צֵא בְעוֹד יוֹמְךָ לַשָּׂדֶה וְשֵׁב בְּצֵל אִילָן בַּחַמָּה,

שֵׁב בְּתוֹךְ הָאוֹר וֶאֱמֹר: לֹא הָיִיתִי זֶה כַמָּה, זֶה כַמָּה,

וּבָרֵךְ אֶת בִּרְכַּת הַחַיִּים.

וְאוּלָם אִם חָנוּט לְבָבְךָ: –

בְּחַר בַּעֲרֵמָה שֶׁל זָהָב וּשְׁכַב עַל הַזָּהָב הַקָּשֶׁה,

לִמְרַאשׁוֹתֶיךָ הַצִּיגָה עֲטֶרֶת הַפָּז הַמְלֻטָּשָׁה–

שְׁכַב וְהֵאָסֵף אֶל זְהָבְךָ.

1909


  1. במקור המודפס: מתנוסם – הערת פב"י  ↩

המלצות קוראים
תגיות