מִגְּבוּל הֶעָבָר רַק קוֹרוֹת אָדָם
בִּנְתִיב זִכָּרוֹן לִנְדֹּד מַרְחִיקִים:
גְּוִיל חַיִּים נִשְׂרַף וַיְהִי לְאֵפֶר,
אַךְ יֵשׁ גַּם אֵפֶר עוֹד יַמְלִיט זִיקִים.
שְׁעַת-גִּיל רְחוֹקָה עוֹד שְׁמוּרָה אִתִּי,
כְּבָר אֶבֶן קָרָה מִסְגֶּרֶת זְמַנָּהּ,
אַךְ עוֹד בִּי נַפְשִׁי לִשְׁאֵרִית זִכְרָהּ
בְּתִמְהוֹן אֹשֶׁר כְּמוֹ אָז מִתְעַנָּה.
עַל צוּר לְבָבִי, חֲרוּת נִשְׁכָּחוֹת,
גַּם לַהֲטֵי כְזָבָהּ לָעַד חֲסֵרִים;
אַךְ שְׁעַת הַחֶסֶד הַזּׂאת כִּי אֶפְקֹד –
כָּל קְרָבַי הוֹמִים מֵרֹךְ סַנְוֵרִים.