לוגו
תְּפִלּוֹת
פרק:
מיקום ביצירה:
0%
X
F
U

 

א    🔗

נַהֲלֵנִי עוֹד מְעַט, הָהּ אָבִי בַּשָׁמָיִם!

כְּבָר כָּלָה רוּחַ נְעוּרַי וְחָדָשׁ בִּי לֹא קָם;

בְּעֶצֶם יְמֵי חַיַּי אֲנִי כְיוֹרֵד יָם

אֲשֶׁר מִפְרָשׂוֹ נִרְדַּם בְּעֶצֶם שְׁרַב צָהֳרָיִם.

נַהֲלֵנִי עוֹד מְעַט, הָהּ אָבִי בַּשָׁמָיִם!

מִסְּבִיבִי רוּחוֹת אֱנוֹשׁ גַּם צֵאת גַּם בּוֹא תֵדַעְנָה,

וַאֲנִי כְדַיָּג שׁוֹמֵם בְּסִירַת-חַיִּים קְטַנָּה

הַמְּלֵאָה לְאֵין הָכִיל חֲלוֹמוֹת וּמַאֲוַיִּים.

נַהֲלֵנִי עוֹד מְעַט, הָהּ אָבִי בַּשָׁמָיִם!

לָדוּג בְּמֵי הַיְּצִירָה בְּעוֹדֶנִּי רַךְ נָדַרְתִּי, -

וְהִנֵּה יָמִים חוֹלְפִים וְרֵיקָה עוֹד מִכְמַרְתִּי,

כִּי רִיק אֲנֹכִי דוֹלֶה מִנִּבְכֵי תְהוֹם הַחַיִּים.

 

ב    🔗

קָרָאתִי אֶת מַעֲשַׂי וְאֵין בָּהֶם עוֹנֶה,

רָאִיתִי אֶת יָמַי וְהִנֵּה הֵם כָּלִים.

הָהּ, יָמַי הַנְּטוּשִׁים עַל גִּבְעוֹת הַנֹּעַר

חֲלָלִים, חֲלָלִים!

כְּבָר דַּשְׁתִּי קְצִיר חַיַּי בַּאֲבַק מַאֲוַיִּים,

וְכָל תְּנוּבַת רוּחִי הַזְּמַן כְּבָר אָכָלָהּ;

וְהִנְנִי עוֹמֵד עַל מוֹץ אֲשֶׁר שָׂרַד

וְנַפְשִׁי עוֹד כָּלָה.

הָהּ, אֵלִי! לוּ נַפְשִׁי כָרֶשֶׁף הַנִּדָּח

בַּמּׂץ אֲשֶׁר שָׂרַד עוֹד תַּצִית אֶת אִשָּׁהּ:

לוּ יִבְעַר עַד-תֹּם כָּל הַמּוֹץ זֶה הַקְּלוֹקֵל,

כֹּל הַשְּׁאֵרִית הַמְּבִישָׁה!

 

ג    🔗

כִּכְלוֹת כָּל רִיק עֲלוּמַי עֲמַדְתִּי וָאֵרֶא:

וְהִנֵּה בְגַן חַיַּי אָרִיתִי עִשְׂבֵי פֶרֶא;

נוֹעַדְתִּי לֶאֱהֹב בְּחֵשֶׁק אֶחָד תָּמִים,

וַאֲנִי בַחֲלִיפוֹת הֶבֶל שָׁגִיתִי כָּל הַיָּמִים.

יוֹם יוֹם עָגַבְתִּי חִנָּם, וְנַפְשִׁי הַנִּמְהָרָה

בְּאֶפֶס רֹךְ הִתְמַכְּרָה לְחֵן כָּל אִשָּה זָרָה;

פָּעַלְתִּי אַהֲבַת אָוֶן וְצִדְקִי – לַחַש כְּזָבִים,

וָאֹמַר לִקְנוֹת אשֶׁר בִּרְגָשׁוֹת לֹא-נֶחְשָׁבִים.

וְהִנֵּה עוׂד מְעַט וְנַעֲלָה כְבוֹד הַנֹּעַר,

וּמוֹץ הַלֵּב הָאַחֲרוֹן בְּלִי הֶמְיַת גִּיל יְסֹעַר;

וְנוֹתְרוּ רַק זִכְרוֹנוֹת הַשְּׁמוּרִים לְלֹא נַחַת,

בְּלִי צְרֹף מֵהֶם לְפִתְרוֹן גַּם חִבַּת גֶּבֶר אַחַת.

 

ד    🔗

יֵשׁ כְּאֵב אֲשֶׁר קִרְבִּי יִתְאַפֵּק, –

כְּסוׂד אֲשֶׁר בּשְׁתִּי מִגַּלּוֹת,

כִּתְשׁוּקָה אֲשֶׁר מֵהַבִּיעָהּ

שְׂפָתָי כֹּה דַלּוֹת.

גַּם בְּגֵיא בְדִידוּת כִּי אֵלֵךְ –

כְּאֵב זֶה כְּחִידָה אַסְתִּירָה;

לְעִתּוֹת בַּחֲלוֹם אֲשַׁלְּחֶנּוּ

מִכָּל מַעְיַן שִׁירָה.

כִּי תְהִי מְלוּנַת אשֶׁר עַל דַּרְכִּי –

וּמָנְעָה מִמֶּנּוּ אֶת צִלָּהּ;

גַּם כִּי אֶתְפַּלֵּל הוּא יִדֹּם

מִבְּעַד אֵד הַתְּפִלָּה.

1918