מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

אַחֲרֵי כְלוֹת

מאת: יעקב שטיינברג

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

פרטי מהדורת מקור:

דביר; 1959

סוגה:

שפת מקור: עברית

יֵשׁ אֲשֶׁר עֶלֶם עַז בְּאַחֲרוֹ לַיְלָה שֶׁבֶת,

בִּדְמִי חֲדַר-מְנוּחוֹת וּלְאוֹר-מַחֲבוֹאִים דַּל

לְבַדּוֹ יִשְׁהֶה עֵר וּדְמוּת חֲלוֹם יְכַל,

וּבְקֶרֶב אִלְּמֵי-שְׁנָת רַק נַפְשׁוֹ עוֹד דּוֹבֶבֶת.

כָּל בֵּית אֲבוֹתָיו נָם – וְלֹא יִיקַץ עַד-מְהֵרָה,

פֹּה עֻלְּפוּ אָב וְאֵם וּסְרוּחִים אָח אֶל אָח;

גַּם אָחוֹת שָׁמְרָה חֹק, וּלְבָבָהּ אֲשֶׁר נָח

בָּאֹפֶל עוֹד יְהַלֵּךְ אַהֲבָתוֹ כְּמוֹ עֵרָה.

רַק הוּא לְבַדּוֹ עֵר. כְּבָר רֹאשׁוֹ שַׂח לִתְנוּמָה,

הֲבֵל הַחֲלוֹם הָאַחֲרוֹן הַלֵּב יְמָאֵן פְּתֹר,

וְלֹא-עֵת חֲפֹץ וַעֲשׂוֹת זוֹ אַחֲרִית-לֵיל עַד תֻּמָּהּ.

וְהוּא עוֹדֶנּוּ עֵר אַחֲרֵי יוֹם-אוֹן וּפְלָאָיו,

כְּאִלּוּ אֲחֲרֵי כְלוֹת עוֹד פַּעַם בָּא הַתּוֹר

לְכַפֵּר פְּנֵי מְשַׂנְּאָיו וּזְכֹר אֵת אֲשֶר אָהָב.

יעקב שטיינברג
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של יעקב שטיינברג
יצירה בהפתעה
רקע

אופני כתיבה ואופנת כתיבה

מאת ישראל כהן (מאמרים ומסות)

© כל הזכויות שמורות. החומר מובא ברשות בעלי הזכויות.

שכינה בגימטריא: שפה

(“דגל מחנה אפרים”)

א

הבא לדון בדרכי כתיבה ובסוגי סגנון, דין הוא שיחווה דעתו תחילה על חשיבותה של הלשון ומקומה ביצירה הספרותית. ולפי שזוהי סוגיה גדולה ומורכבת, שיש בה מחלוקת הפוסקים ומחייבת עיון מיוחד מעמיק, שאי אפשר להיכנס כאן בעוביה, מן ההכרח להסתפק בדברים מעטים ותמ-ציתיים. כותב הדברים האלה סבור, שהלשון היא נפש הספרות וגופה. היא חלק מעצם היצירה, צורה ותוכן גם יחד, שהורתם ולידתם במזל אחד. שכן כושר-החוויה וכושר-הלשון מוטבעים באדם מלידה. אין לחוויה או למחשבה חיוּת של ממש בלי הלשון, וזו אין לה קיום עצמי אלא אם כן היא מזוּוגת לחוויה או לתחושה. וכבר אמר ווֹרדסווֹרת, כי ה“לשון היא אינקארנאציה (התגלמות) של המחשבות”. היא מוציאתן מן הכוח אל הפועל. היא נותנת להן זיו-פנים, מראה וקול, ובלעדיו אין בחינת איִן. רגשות, מחשבות ותחושות משתמרים בזכותה לאורך ימים, על ידי אגירתם בזכרון או העלאתם על הכתב. בלעדיה היו חולפים ועוברים כצללים ללא עקבות הן מעולמו הפנימי של האדם והן מעולמו החיצוני. שירה ולשון ארוגות זו בזו, כשתיים שהן אחת. אחדוּת זו כוחה יפה גם בפרוזה שבספרות. הלשון היא נשמת שתיהן. וממצה הנחה זו מאמרו של עזרא פאונד: “ספרות גדולה היא בתכלית הפשטות, לשון, הטעונה משמעות עד קצה הגבול.”1 על כל פנים, זו תמצית דעתו של כותב הדברים האלה על הלשון והספרות. להלן ידובר בעיקר באופני-כתיבה של פרוזה וסגנונה, אף על פי שמבחינה מהותית אין לתחוֹם תחומים בין פרוזה ושירה.

ב


  1. ftn1  ↩

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.