מְנַשֵּׁב רוּח מִן הַיְשִימוֹן
בִּפְנֵי הַבֹּקֶר הַנִּלְהָבִים;
כְּמֻכֵּי זֹהַר עַז וְצוֹרֵף
עַד תֻּמָּם יִכְלוּ שְׂרִידֵי עָבִים.
הָעוֹלָם נִרְאֶה רָם וְרָחוֹק
מִבְּעַד לִצְעִיפֵי אֲוִיר שְׁקוּפִים,
אַךְ הוֹלֵךְ כּוֹבֵשׁ אֶת הַחוֹלֹות
יְגוֹן הַנְּגֹהוֹת הַחֲשוּפִים.
וּכְאִלּוּ לַהַט עוֹלָם אַחֵר
עוֹד בָּא וְצָף עַל הַמֶּרְחָקִים…
רְפֵה-לֵבָב בְּצֵל קוֹרָתוֹ
הָאָדָם יָצִיץ מִן הַחֲרַכִּים:
הֲגִלּוּי-עַד בָּאוֹר יִנָּתֵן
וְאשֶׁר בָּא כְצַו מַרְגּוֹעַ,
אוֹ שֶׁבַע תִּכְבַּד כָּל הַחִידָה
עֵת מָסַךְ-אוֹר עַל כֹּל יִנוֹעַ?