מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

סוֹנֶטָּה

מאת: יעקב שטיינברג

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

פרטי מהדורת מקור:

דביר; 1959

סוגה:

שפת מקור: עברית

בְּהָמֵר דַּרְכֵי אִיש וְדֶרֶךְ אָשְׁרוֹ סְגוּרָה,

ושַׁח לְבָבוֹ בּוֹ, מִמְּרִי וּבוּז נָגוּעַ, –

אָז יֵשׁ אֲשֶׁר, כִּקְרוּם עַל נֶפֶשׁ בְּכִעוּרָהּ,

לְמִסְכֵּן זֶה יִלָּוֶה כְעֵין טוּב-לֵב צָנוּעַ.

אֵד רָקָב שׁוֹפְעִים כְּבָר מַאֲוַיָּיו הַנּוֹאָשִׁים,

וּשְׁכוֹל לְלֹא צִדּוּק-דִּין מֵאַחֲרָיו וּמִלְּפָנָיו, –

אַך בְּעֵינָיו יֻצַּת חֹם בְּשַחֲרוֹ פְּנֵי אֲנָשִים,

וּכְיֶלֶד רַךְ לַגּוֹרָל הוּא צוֹחֵק תָּם וְעָנָו.

הָהּ, אֵלִי! אִם נִשְאַרְתִּי בִּבְלוֹיֵי גְאוֹן-רְמִיָּה,

וּכְזִיק יְלַחֵךְ עָפָר דִּמְיוֹנִי אִם כִּבִּיתָ –

לוּ נַפְשִׁי עוֹד תִּתְוַדַּע בְּזַעַף עַד אַחֲרִיתָהּ!

אַל תְּהִי לְשׁוֹן עֲנָוִים לְשָלוֹם אֵלַי דְּרוּכָה,

כִּבְגֵר רַק בִּי יִתְעַמֵּר כָּל אִישׁ אֱוִיל-הַמְּנוּחָה,

וַאֲנִי בִנְקָמָה אֶהְגֶּה בְּרוּחַ עוֹד הוֹמִיָּה.

1917

יעקב שטיינברג
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של יעקב שטיינברג
יצירה בהפתעה
רקע

מתוך הפנקס

מאת יוסף חיים ברנר (מאמרים ומסות)


[א. ליֶסין}


וואַלט. בהוֹמאֶל שבפלך מוהיליוב, לפני יותר מעשרים שנה, שמעתי לראשונה את השם הזה – ואת המשמיע אזכיר היום. בחוג הפרוליטריון הרוחני, שאליו הייתי שייך (ותהילה לאדון-התהילות, עד היום!), הופיע באחד הימים בחור אחד מסביבות מינסק, אֶכסטרן לרוסית, מורה לעברית, כבד-תנועות ככולנו, אבל באיזו זכות מיוחדה לזה: הוא היה לא קטן ביותר ולא רזה ביותר, לא “עוֹר בלי עצמות”, ככל החבריא שלנו, אלא דוקא גַרְמִי, ואפילו – ביחס, כמובן – בעל-קומה ובעל-גוף. אך העיקר, שבכיס מעיל-הארג השחור המעוך שלו נמצאה תמיד מחברת-שירים בלשון היהודית המדוברת, שממנה היה קורא לנו, חבריו המסורים, יום-יום את החצי (בלי הגזמה!), ושמעשרות שיריה נשאר בזכרוני עד היום – במשך יותר מעשרים שנה – דוקא בית אחד לא חזק כל כך:

און פון טיפן הארצן

רייסט זיך אויס א קללה;

אויף דער וועלט און מענשן

בעט זיך א מפלה – 1

אוּן-פוּן" – היה מטעים הקורא את המשקל הטוֹני – “בעט-זיך” – היה מדגיש הדגשה רבה – והשומעים היו מסכימים לו בכל לבם, שהקללה אכן “מתפרצת”… מתפרצת מאליה… (ש“מעומק-הלב” – זה לא היה צריך להגיד!…) ושתפילת ה“מַפּלה” על “עולם ובריוֹת” יוצאת מאליה… מאליה…מבלי משים, מבלי כוונה – בהכרח… “בעט-זיך אַ מַפּלה”.


  1. ftn1  ↩

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.