מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

הִמְנוֹן אֶל נַפְשִׁי

מאת: יעקב שטיינברג

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

פרטי מהדורת מקור:

דביר; 1959

סוגה:

שפת מקור: עברית

כִּצְלִיל גַּעְגּוּעִים לְשִׁיר גּוֹוֵעַ,

כְּכִלְיוֹן נֶפֶש עַל אשֶׁר זָר;

כִּפְאֵר שַׁלֶּכֶת בִּסְתָו דּוֹמֵעַ,

כְּסוֹד עִצָּבוֹן עַל אֹזֶן זָר –

כֵּן תַּעֲרֹג נַפְשִׁי רֹן בִּכְלוֹתָהּ חִדְלַת-אוֹן.

כַּיָּם כִּי יִנְהֶה אֶל נֵד עַרְפַלִּים,

כַּהֲבֵל וִדּוּיִים לֹא אֵמוּן בָּם;

כִּגְאוֹן הַבְּדִידוּת עַל מֵצַח דַּלִּים,

כִּכְאֵב חֲלוֹמוֹת לֹא יִתְרוֹן בָּם –

כֵּן תַּמְתִּיק נַפְשִׁי שְׁכֹל בְּעוֹד גָּבְרָה לְעֵין-כֹּל.

כְּחִידַת חֵשֶק בְּרֶגַע פְּרֵדָה,

כִּשְׁלַל דִּמְיוֹנוֹת בְּאֶפֶס יָד;

כְּצֵל רְמִיָּה מֵעָב בּוֹדֵדָה,

כְּמַסְוֶה תְבוּנָה בְּאֶפֶס-יָד –

לְבָבִי כֵן עוֹד שָׁר עַל סַף-אָבְנַיִם קָר.

כְּמֶרֶד אוֹבֵד מוּל פְּנֵי גוֹרָלוֹ

כְּמִזְרַע גּוֹלִים עַל אַדְמַת נוֹד;

כְּזֶרֶם רוּחַ אַף צִיץ לֹא נָע לוֹ,

כְּאַהֲבַת סֵתֶר בְּאֶרֶץ-נוֹד –

כֵּן בֵּין אֲסַפְסוּף בָּז שִׁיר אַחֲרוֹן לִי עוֹד עָז.

הָהּ, נַפְשִׁי! סַעֲרֵךְ זֶה כְבָר עֲבָרֵךְ,

חֲצַץ דְּרָכַיִךְ רַק יִתֵּן הֵד;

עַל מָה תַּרְגִּיזִי בִּפְנוֹת הֲדָרֵךְ

אֶת שֶׁלֶד נִבְלֵךְ כִּי יִתֵּן הֵד?

עַל מָה תַּכְבִּירִי עוֹד לַשָׁוְא חֲלוֹמוֹת-הוֹד?

אִם תְּהוֹמוֹת עוֹלָם חָקַרְתְּ וַתִּרְאִי –

מַה תֵּדְעִי פַחַד מֵעָמְקֵךְ אַתְּ?

עַל מָה תִּתְנַחֲמִי, עֹל מָה תַּאֲבִירִי

בְּטֶרֶם תֵּרְדִי אֶל עָמְקֵךְ אַתְּ?

הָהּ, נַפְשִי! שְׁבִי לָךְ דֹּם עַל עֶבְרֵי פִי-תְּהוֹם!

יעקב שטיינברג
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של יעקב שטיינברג
יצירה בהפתעה
רקע

פעמיים

מאת יוסף חיים ברנר (פרוזה)

א

עיקר התלאה, קוטב העינוי המר, היה השממון – שממון החדר!

הכאותיו של ר' סנדר האדום, אמנם, לא היו מהנות ביותר, ולא נעימות מהן היו צביטותיו ומליקותיו בקצות אצבעותיו הקשות, המחודדות והארוכות. אך גם לא טובים היו ימי השלום והדממה. אדרבה, בימים האלה היה איזה דבר עוד הרבה יותר נורא ממה שהיה ברצועה ומלקות; ובן בלי שם היה הדבר ההוא…

לשכב שטוח על הספסל, להיות “מוּכּה אחור”, לעמוד אחר המעשה אותה עמידת-הנזיפה כשזנב-כותנתך, כנאד של קנבּוס לחיבּוּץ-גבינה, יוצא לך מפתח מכנסיך, ודאי וודאי שכל אלה בזיונות גלויים הם, כל זה הוא כאב מפורש וברור… ואולם מהו המאורע הבלתי-נעים הלז לעומת אותם הפצעים הבלתי-נראים, הנסתרים, הפצעים שבכל רגע ורגע, שאין לצפות לגאולה מהם, שאין מנוס ומפלט מהם וגם שֵׁם אין להם?!…

קשה החורף… ועזה מרירותו ביותר, כשמהפכות-השלג מהפכות גם את לב ה“רַבּית” לחומלה עליך, הערום, ומפני הקרה המסמרת נכמרים רחמיה לדאוג לבריאותך, והיא גוזרת עליך ללבוש בשובך הביתה את האפודה הישנה שלה! כוונתה, אמנם, רצויה, שלא תתקרר בהליכתך ושתבוא הביתה ותיראה לעיני אבותיך לבוש בשלמתה; ואולם, האם יש בזה אפילו חצי נחמה? הן כמה התחבטת עם אמך בנדון זה, קיבלת באהבה את קללותיה המאליפות, סבלת גם את הלמות-אגרופה, התאכזרת ולא חסת על “ימיה הקצרים”, ובמסירות-נפש ממש עלה בידך לברוח החדרה בלי מטפחתה; וכל זה אך ורק כדי להינצל מצחוק-זדים על מראך המגוחך, שאתה מקבל תחת חסותה של המטפחת וקרעיה, להינצל מן הקריאה: “זקנה בלה”! – והנה – צרה חדשה וכבדה ממנה: קרעי אפודה של אשה בת ארבעים על גופו של ילד קטן ורפה אונים!… ומחר בבוקר – איך אשא ראשי לפני בני גילי? אנה איסתר מצחוקם? ומה מגואל הוא בגד זה! כשאתה ממשמש אותו נדמה לך, שעורָהּ של נבלת שרץ לח וקר בין אצבעותיך!… ולסרב אין לך רשות. הרבי, בכעסו על זוגתו בכלל ועל הטירדה שגרמת לו בפרט, יתרגז מאוד:

– רואים אתם, גביר זה – עוד הוא מתיחס! יחסן חשוב! קח, שוטה, – ויחם לך. לעולם תקח. אין לך מה להתיחס. שחוק… נו, לבש, לבש!… וכי אינכם יודעים, מי הוא אביו? מי שהיה עושה טבק מוּרח! –

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.