בִּדְמִי הַלַּיְלָה שָׁמַעְתִּי שִׁיר עֲרִירִי,

עַל אֵם-הַדֶּרֶךְ בָּדָד שָׁר עֲרָבִי;

לֹא צְלִילֵי-חֵן, לֹא שְׁלוּבֵי-רֹךְ הַצְּלִילִים –

וַיִִּשְׁבּוּ בְלִי מֵשִׂים אֶת לְבָבִי.

וַיְהִי הַשִּׁיר רַק חוֹזֵר וְנוֹבֵעַ,

כִּכְאֵב בְּלִי שֵׁם, כְּיָגוֹן בְּלִי תַמְרוּרִים;

כְּאִלּוּ אֶחָד פֶּלִאי שָׁט לְשַׁחֵר

אֶת פְּנֵי הַלֵּיל בִּנְכָאָיו הָעֲצוּרִים.

וַיִּרְחַק קוֹל הַשָּׁר בְּאֶפֶס חִידָה,

וּמְבוּכַת גִּיל אוֹ עֶצֶב בִּי לֹא קָמָה;

בַּעֲקֵב הַשִּיר רַק נָהַר גַּם הַלַּיְלָה,

וַיְהִי הַקּוֹל פֶּה אֶחָד עִם הַדְּמָמָה.

וּכְאִלּוּ פִתְאֹם נִשְׁבַּת חֶזְיוֹן לַיְלָה

עִם שִׁירַת הָעַרְבִי אֲשֶר גָּוְעָה: –

נוֹף-אֶרֶץ רַב עַל מַסְגֵּר-דְּמָמָה נִסְגַּר,

וַתֵּכַהּ עֵין-הַלַּיְלָה הַנֶעֱצָבָה…

1919