מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

[בקרוב חצות ליל קור ומעט שאון העיר]

מאת: יעקב שטיינברג

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

פרטי מהדורת מקור:

דביר; 1959

סוגה:

שפת מקור: עברית

א

בִּקְרֹב חֲצוֹת לֵיל קֹר וּמָעַט שְׁאוֹן הָעִיר,

וְנִקֵּשׁ רוּחַ סְתָו בֵּין שִׁלְדֵי שְׁלָטִים טְחוּבִים;

וְאֶשְׁנַב בֵּית-הַיַּיִן עוֹד יַרְעִיף אוֹר וָשִׁיר

בַּעֲבֹר מְאַחֲרֵי-לֵיל יְגֵעִים וַעֲצוּבִים, —

אָז יֵשׁ שֶׁיֵּלֵךְ אִישׁ וְסָר אֶל המַּרְזֵחַ

וְשָׁהָה עַל כּוֹס יַיִן בְּפִנָּה סְפוּגַת חֹם,

וּרְצוּץ נְדוּדֵי-לֵיל וַעֲיֵף תַּעְתּוּעֵי-יוֹם

אֶת שְׁמוּרוֹת עֵינָיו רֶגַע יִסְגֹּר הָאוֹרֵחַ.

כָּךְ גַּם אֲנִי, עֵת נַפְשֵׁךְ לָהֲטָה לְמַעֲנִי,

רַק שִׁמְמוֹן לֵיל קַר לְחֵיקֵךְ הִדִּיחַנִי,

וָאֵשְׁתְּ מִכּוֹס הַגִּיל בִּנְפֹל עַל לִבִּי תְּנוּמָה:

אַךְ דּוֹעֲכִים הַמְּאוֹרוֹת וְקָרֵב קֵץ הַמְּנוּחָה.

כְּבָר תִּנְשֹׁם עָלַי קֹר מַרְצֶפֶת-טַחַב שְׁטוּחָה,

וּשְׁאֵרִית חֹם דּוֹדַיִךְ תִּתְנַדֵּף חִישׁ עַד תֻּמָּהּ;

יעקב שטיינברג
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של יעקב שטיינברג
יצירה בהפתעה
רקע

יהודה וגליל

מאת אליעזר בן יהודה (מאמרים ומסות)

למן הרגע הראשון, אשר אנו נפגשים בדברי ימינו באנשי הגליל ובאנשי יהודה, ואחרי-כן במשך כל דברי ימינו עד גלות ישראל ויהודה כליל מעל אדמתם, ראה נראה בין שני החלקים האלה של עמנו הבדל בלשון, במדות ובתכונת הנפש ובדרכי החיים, – הבדל כל כך גדול, עמוק, עד שכמעט קשה לחשבם לבני עם אחד, שיצאו ממקור אחד.

בני אפרים נגלים לפנינו מהשעה הראשונה באמת “כבן יקיר לי ילד שעשועים”. הם בקרב שבטי ישראל אז – הצרפתים בקרב העם בימינו, בכל פרטיהם ודקדוקיהם. ילדי שעשועים אלה הם עליזי חיים, קצתם קלי דעת, אוהבים משתה ושיר, מתהדרים ביֹפי, במלבושים, מושחים עצמם בשמנים וכל מיני ריחות, רועי רוח, רודפי קדים, שטופים בתענוגי נשים, עושים בכל יום מהפכות וקשר ומרד המדינה, מורידים ומעלים מלכים בכל שתים שלש שנים, – אם לא בכל שנים שלשה ימים, – מתרגשים על נקלה, מתגדרים, מתפארים, מתהללים, אוהבים חרות, רודפים אחר כבוד מלחמה, מוכנים ומזומנים לשרוף את יפתח ואת ביתו עליו, רק בגלל אשר לא קרא גם אותם ללכת אתו למלחמה על בני עמון.

וצריך לאמר האמת: חרף כל הזעם והחמה אשר שפעו הנביאים, בפרישותם הקצונה, על ראשי “גי שמנים” כלפי ילדי השעשועים בעליזותם ובחביבותם – מושכים הם אליהם את הלב, לאהבה אותם יתר מבני יהודה, בכל רצינותם המעוננה קצת. אין ספק כי יפה היתה שעה אחת של קורת-רוח בתרצה או בשומרון מאשר בירושלם, כמו שיותר נעים עתה להעביר זמן מה בפריש מאשר בלונדון או בברלין למרות רוח כל בעלי המוסר והפרישות שבעולם.

אחרי גלות בבל נשתנה המראה כליל, אך ההבדל בין אנשי הגליל ואנשי יהודה לא נמחק, ואולי עוד התחדד. בודאי: עתה אפרים לא יקנא יתר את יהודה ויהודה לא יצר את אפרים.לעליזות, לתענוגים,לשעשועים, לכל מעשי ילדות אין מקום עתה, לא ביהודה ולא באפרים. ימי הגלות, ימי יון הרשעה, ואפילו ימי החשמונאים ומכל-שכן ימי הורדוס לא יכלו לפשט את הקמטים מעל מצח ישראל, להשיב לו ששון ילדותו. ישראל כלו נעשה איש בא בימים, כמעט זקן, וכבר השח את ראשו ומצחו נחרש תלמים.

ובכל זאת מה נשתנו אלו מאלו!

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.