מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

שְׁעַת-בֵּינָיִם

מאת: יעקב שטיינברג

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

פרטי מהדורת מקור:

דביר; 1959

סוגה:

שפת מקור: עברית

ג

עִם כְּלוֹת יְמֵי הַנְּעוּרִים מִתְרַחֲשָׁה שְׁעַת בֵּינָיִם:

נִמְהָרָה הִיא כַנֹּעַר, כַּזִּקְנָה הִיא עֲקָרָה;

כִּבְעֶבֶד בְּךָ תִדְבַּק הַמְּנוּחָה הַנִּבְעָרָה,

וּלְבָבְךָ אֲשֶׁר כָּבַד יִנְהַג בַּעֲצַלְתָּיִם.

אָז תִּדְמֶה נַפְשְׁךָ הַכְּמוּשָׁה וְהַחֲשׂוּפָה

לְשָׂדֶה אֲשֶׁר נִקְצַר וְשָׁרְשֵׁי הַגִּבְעוֹלִים,

כִּשְׁאֵרִית לְלֹא חֵפֶץ, בְּעֵרֶב רַב עוֹד עוֹלִים, —

עַד אִם תְּבַלֶּה אוֹתָם בְּרֵאשִׁית סְתָיו הַסּוּפָה.

וְיֵשׁ אֲשֶׁר צִיץ אַחֲרוֹן שְׂדֵה-קָצִיר עוֹד יַצְמִיחַ

וִיהִי לְפֶרַח עַרְעָר וִיהִי לוֹ הוֹד סָפִיחַ

בִּמְקוֹם לֹא דָרַךְ אִישׁ וְעַיִן לֹא צוֹפִיָּה: —

כְּיָגוֹן בָּא לָרִיק אוֹ כְמַתַּן גִּיל-אִוֶּלֶת

כֶּן-יֵשׁ בְּשָׁעָה זֹה עוֹד נַפְשְׁךָ שׁוֹאֶלֶת

בְּאַהֲבָה אַחֲרוֹנָה לְחוֹנֵן לֵב נָכְרִיָּה.

יעקב שטיינברג
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של יעקב שטיינברג
יצירה בהפתעה
רקע

מושג הזמן במחשבת אחרונים

מאת אברהם רגלסון (עיון)

© כל הזכויות שמורות. החומר מובא ברשות בעלי הזכויות.

א. השטף והחלוף

כליל-הוד לאותו יווני קדמון שאמר: ‘אי אתה יכול לדרוך באותו הנהר פעמיים’. אמרתו מתחננת; הרחיבני. לפי זה ההגיון גופא, אי אתה יכול להציץ באותה האבן פעמיים, שהרי שוב אין היא עומדת באותו רגע-זמן, ובינתיים הן חל בה שינוי כלשהו מתוך היענות לחום או קור או להשפעה כימית או מגנטית, או מתוך התרחבות שרשי-אזוב בפניה. ושוב אין היא נמצאת באותה פינת עולם: ארץ על צירה מסתובבת, וחגה מסביב לשמש, ונגררת אחרי נדידת השמש בין השמשות-הכוכבים אחיותיה, וזו שמשנו חלק לה בסיבוב המערבלי הכביר של הגאלאכסיה שלנו ובמנוסת הגאלאכסיות כולן אלו מעל אלו. והאבן דנן היא שותפת לכל אותן התנועות והתעופות; שאין לדבר על שינויים המתהווים באבן בלא הרף בשל בריקות פנים-אטומיות שבגופה. ואם על האבן בתורת דבר מוחש-לעין אנו סחים, הרי ממש כשם שכבר שטפו-עברו המים בנהר היראקליטס עד שלא הטבלנו בו רגל בשנית, אף-כך שוטפים ועוברים גלי האור המתנגפים באבן ומשתלחים אל עינינו, להוות (על פי תהליכים מורכבים ומופלאים) בהכרתנו את תמונת האבן, ועמה – שיפוט על מקומה בעולם-חוץ, אם קרוב ואם רחוק. התמד האבן לעינינו תלוי בהתנהרות-אור נמשכת והולכת, ואור חדש הוא המגיע עדינו רגע-רגע, ולא עוד אלא שהעיניים הנענות לאור, והנפש המתרגמת התרשמויותיהן למו תמונות-שבהכרה, אף הן בין הצצה להצצה כבר הזדקנו בחלקיק-זמן אשר חלף ללא שוב; וקרא היראקליטס לכל חיינו ‘גוויעה מתמדת’, על שום שרגעינו גוועים ופסים עד שהם נחווים על-ידנו.

ומדרשי חז"ל קלעו זרי-פסוקים, ללמד כי לא רגעינו וימינו בלבד הם ‘כצל עובר’ (ולא ‘כצלו של כותל או של דקל שיש בו ממש’, כי-אם ‘כצלו של עוף שהוא עובר וצלו עובר’): גזירה זו חובקת גם איתני-תבל, שלכאורה הם קבועים עולמית. שמיים וארץ, חמה ולבנה, כוכבים ומזלות, הרים וגבעות, כשהלך אצלם משה רבנו והתחנן לפניהם: ‘בקשו עלי רחמים!’, שיבוטל גזר דינו למוות, דחוהו אלה אחר אלה כלשון הזאת: ‘עד שנבקש רחמים עליך, נבקש רחמים על עצמנו, שנאמר: “כי שמים כעשן נמלחו והארץ כבגד תבלה” - “וחפרה הלבנה ובושה החמה” - “כי ההרים ימושו והגבעות תמוטינה”…’

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.