כְּצִפּוֹר אֲשֶׁר יַשִּׂיגֶנָּה הַחֵץ

בְּעוּפָהּ בַּמְּרוֹמִים, וְרֹאשָׁהּ כְּבָר שַׁח,

וְהִיא, אַף כִּי-תֵדַע כִּי נוֹעַד הַקֵּץ,

עוֹד אַחַת בִּכְנָפָהּ הִיא תַךְ;

וּבִרְפוֹת כְּנָפֶיהָ — עוֹד רֶגַע כִּמְעָט

הִיא תְלוּיָה כִקְסוּמָה מֵרוּם וּמֵרֶדֶת —

לֹא נִיד! אִישׁוֹן-עֵינָהּ מוּל שַׁחַק רַק שָׁט,

וְאוֹר בּוֹ, אוֹר נֶפֶשׁ נִפְרֶדֶת, —

הָהּ, כֵּן גַּם אֲנִי עֵת נֶחְפַּזְתִּי לִמְרוֹם

כָּל גִּבְעוֹת הַנֹּעַר — הִדְבִּיקַנִי יוֹם-שְׁכוֹל,

וּבְהִמּוֹט כְּבָר רַגְלִי עַל עֶבְרֵי פִּי-תְהוֹם —

אָמַרְתִּי עוֹד אַהֲבָה שְׁאֹל.