מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

[עוד שפתי זרו לך. וידי הנמהרה]

מאת: יעקב שטיינברג

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

פרטי מהדורת מקור:

דביר; 1959

סוגה:

שפת מקור: עברית

ה

עוֹד שְׂפָתַי זָרוּ לָךְ. וְיָדִי הַנִּמְהָרָה,

בְּלִי סֹב מַחֲבוֹאֵי-גִיל, אֶל בְּשָׂרֵךְ כְּבָר יָרָדָה;

וּבְטֶרֶם נְשִׁיקַת-גְּמוּל נָשַׁקְתִּי לָךְ בִּרְעָדָה,

וְיָדִי הַנֶּאֱלָמָה מֵחֵיקֵךְ כְּבָר נָשָׁרָה.

כָּךְ צִפּוֹר בְּאֶרֶץ-נוֹד אֶל גִּנַת-סְתָו יוֹרֶדֶת,

בְּלִי סֹב עֳפָאֵי-צֵל, בְּלִי צִפְצוּף-שִׁיר בְּפִיהָ;

וּבַד חֲשׂוּף-הֶעָלִים רַק רֶגַע קָט הֵנִיעָה —

וּכְנָפָהּ אֲשֶׁר נָחָה בָאֲוִיר כְּבָר רוֹעֶדֶת.

יעקב שטיינברג
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של יעקב שטיינברג
יצירה בהפתעה
רקע

דיבור

מאת יהודה שטינברג (פרוזה)

דיבור זה היה מספר לי שלמה הפרוש, בשעה שישבנו שנינו ובררנו “מבוקאות” מתוך חיטי-שמורה בטחנתו של מיחאלקה. טחנתו של גוי זה היתה דעת מהדרין נוחה הימנה, מפני שהיתה טחנה של רוח, רחוקה מחשש, מפני שאין לה זיקה לא עם המים ולא עם אותן העקמימויות של המכונות, שלעולם אינך יודע בהן מידת זהירות. טחנתו של מיחאלקה היתה עומדת רובה של שנה בטלה, והרוחות היו מהתלים בה וסובבים את כנפיה לאחור. יחידה, בודדת עמדה לה על תל בשדה באמצע הירוקה, ורק היונים היו עושות יחוד על גגה, והתרנגול היה משדל את תרנגולותיו של מיחאלקה בחצר הפרוצה.

רחוקה היתה טחנה זו מחשש חמץ.

ובעונה כזו, בשעה שאתה יושב ממש תחת כיפת השמים, והארץ היא בבחינת “תדשא,” והרוח מנשב את האבק מעל נשמתך, והשמש מחממת את הרהוריך ורעיונותיך – אז, במעמד כזה, קשה באמת לעסוק באיזו עבודה מתוך שתיקה.

ואז, באותו מעמד, החזיר שלמה הפרוש את פניו כלפי האויר והתחיל מספר את ה“דיבור,” אלא שכעין הקדמה לדיבור סיפר מעשה.

"מעשה בפרוש אחד שבא לעיר נכריה, ישב שם כל ימות החורף ועסק בתורה ובפרישות. לימי הפורים עשה הפסקה בקריאת המגילה, ושוב חזר לתורתו ופרישותו.

אלא שגג בית-מדרשו היה של קש וסוף. באה חסידה ובנתה לה שם קן, כדרכן של אלו, שמתכוונות לפרשת שמיני, ובלבלה את הפרוש בקרקוריה המשתנים.

הרים הפרוש את עיניו. ואז היה בדיוק הרגע, שחלה בו התקופה, וכידוע, יש אז לסיטרא-אחרא שליטה יתרה.

נכנס בעיניו ניצוץ בהיר יותר מדי והביא בו תמימות שלא כדרכו.

נזכר הפרוש, שימי הפסח כבר בתוך שלושים, הפסיק במסכתא שעמד בה והלך לארון-הספרים להביא לו מסכתא ‘כלה,’ כדי להכין סיום לתענית בכורים.

נתחלף לו ש"ס קטן בחומש ויקרא.

אמר הפרוש בלבו: כסבור אני שכדאי לעיין קצת בשיר-השירים, הרי גם-זה מעניינא דיומא, לכשתרצה.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.