מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

[נשקיני, עוד נשקיני, וידי ההומיה]

מאת: יעקב שטיינברג

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

פרטי מהדורת מקור:

דביר; 1959

סוגה:

שפת מקור: עברית

ז

נַשְּׁקִינִי, עוֹד נַשְּׁקִינִי, וְיָדִי הַהוֹמִיָּה

בְּאֵשׁ יְצוּרֵי גֵוֵךְ תִּצָּרֵף מִכָּל-כְּזָבָהּ,

וְגֵוֵךְ זֶה הַמְעֻלָּף בְּעֶדְנַת זֹךְ-רְמִיָּה

יְהִי לִכְתֹבֶת-אַהֲבָה נֶאֱמָנָה וְנִלְהָבָה.

נַשְּׁקִינִי, עַד אִם לִבִּי יִתְעַלֵּף מֵהֲזָּיָה,

וְחֶזְיוֹן אשֶׁר-בַּדִּים כְּצֶלֶם-תַּעֲלוּמוֹת,

כְּפִתְרוֹן-עַד לְגִיל אֲשֶׁר רַק רֶגַע הָיָה —

עַל עֵינַי יַחֲלֹף פִּתְאֹם, עַל עֵינַי הָעֲצוּמוֹת.

יעקב שטיינברג
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של יעקב שטיינברג
יצירה בהפתעה
רקע

צִיּוּנִים

מאת יוסף חיים ברנר (מאמרים ומסות)

[שלבים: השכלה, לאומיות, עבודה; לקובץ “יזכור”: אברהם באראל, שמואלי]

לפעמים נדמה לך: אף על פי כן – יש מדרגות, ולא עוד אלא שעולים ממדרגה למדרגה. לפעמים…


מתחילה באו ואמרו: השכלה. בּרי, זה היה אות לטובה, מסביב חיי-נמלים ומושגי-נמלים, ציבור של נמלים, וילקוֹמיר, עיר-מולדתו של לילינבלום; הכל או שוק, או קלויז, או סרסרות, או רבנות, התורה אינה אלא “הסחורה הכי-טובה”. אדם מישראל צריך שיחבוש בית-המדרש או ישב בחנות. ובת-ישראל – אל השדכנים תשא עיניה. כל אומות-העולם – גויים; “אתם קרואים אדם והם אינם קרואים אדם”. כי כלום מוחם מסוגל לזו החריפות הקדושה שב“צל”ח" וב“ערבי-נחל”? כלום יש להם בכלל מוח בקדקדם? “פריצים” רשעים, ימ“ש, בני אדום (הרי אנו בגלות-אדום, ר"ל), שאלמלא השתדלנים המופלגים לא נשתיירו על ידיהם משונאיהם של ישראל, חס ושלום, שריד ופליט, אבל גדולה מידת הבטחון – עוד יבוא יומם. הן אפילו אם לא נזכה – מילא, תבוא בעתה ( “זכו – אחישנה”). והגאולה תבוא עם תחיית המתים, עם בנין בית-המקדש, עם עולות ושלָמים ועם כל “שבעת הדברים”, שאינם מתעכבים, בעוונותינו הרבים, אלא בגלל העבריינים ועמי-הארץ, שעליהם אסור לרחם ומצוה לרדפם בכלל ולמסרם לעבודת הצבא ביחוד. ראשי ה”קהל" האמידים והתורניים עושים כל זה באמונה – תבוא עליהם ברכה. – – –

בִּצה סרוחה שהעלתה ירוקה – מתחת בעלי-מלאכה בּוּרים ונדכאים, על ידם חנוונים וסרסורים חרדים ויראי-שמים ועליהם גבאים בעלי-תריסין, מופלגי-תורה, מגידים ומשגיחים מכל המינים והגונים – הנה תמונת הגיטו היהודי בימים ההם. על העמודים העבים, שׁעמדו בבִצה זו ושׁהרקבון כבר היה בכולם, הגן ציבור-הנמלים באכזריות קהה, קפואה, המצויה בכל סביבה פטריארכלית מסוג זה. הרבנות הייתה לא לעתים רחוקות קנויה בכסף, וחשכתה הייתה עבה. מקורות-ה“עושר” ושפע-ה“פרנסה” היו מחכירת בתי-מזיגה וטכסא. מחיר ה“חתנים” הלמדנים היה גדול. אור-הבינה, חופש-הרגש, אש-הרוח – בכתלי מושבות בתי-ישראל לא היו שום בקיעים בשׁביל אלה. מחוץ שִׁכלו ימי ממשׁלת ניקולי הראשׁון, ובבית – קפאון ומוות. – – –

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.