מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

[לא תימח מלב האהבה]

מאת: יעקב שטיינברג

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

פרטי מהדורת מקור:

דביר; 1959

סוגה:

שפת מקור: עברית

לֹא תִמַּח מִלֵּב הָאַהֲבָה,

אִם אַחַת בַּחַיִּים אָהַבְתָּ;

בִּשְׂדֵה-גַּעְגּוּעִים תִּקָּבֵר

וְאֶבֶן הַנֹּחַם מַצַבְתָּהּ.

אַךְ רִגְשׁוֹת-הַחֵשֶׁק הַקַּלִּים,

שֶׁבְּטֶרֶם יִגָּמְלוּ הֵם גּוֹוְעִים —

מִצְּחוֹק וּמִנְּשִׁיקָה יָמוּתוּ

בְּעַרְשָׂם, לֹא עֶרֶשׂ-מַכְאוֹבִים.

עֲטוּפִים בִּגְלִימַת-הַחֵשֶׁק,

זֹאת תְּמוֹל עוֹד חֹם-דּוֹדִים שָׁמָרָה,

יִשָּׂאֵם אֲבִיהֶם לִקְבוּרָה

וּטְמָנָם בַּחֲצַץ דֶּרֶךְ זָרָה.

וּמָחָר וִידִידוֹת-לְבָבוֹ

תֶּאֱהַבְנָה בְּשֶׁבַע דְּרָכִים,

וְהָיָה כִּדְרֹךְ רֶגֶל-זָרִים

עַל קִבְרֵי יְלָדִים נִשְׁכָּחִים.

הָהּ, יַלְדֵי לְבָבִי הָרַכִּים!

גְּוַעְתֶּם וְשִׁמְכֶם לֹא קֹרָא,

וַאֲנִי כְאָב מֵבִישׁ עָכַרְתִּי

אֶת חֶדְוַת יַלְדוּתְכֶם הַטְּהוֹרָה.

וְעַתָּה, כִּי-תַמְתֶּם לִגְוֹעַ,

מַה-תְּכַל לָכֶם נַפְשִׁי בִיגוֹנָהּ,

לִצְחוֹקְכֶם הַחַף מִכָּל-דַּעַת,

לִמְשׁוּבַת תֻּמַּתְכֶם הַנְּבוֹנָה.

מָה-רַבּוֹת קָרָאתִי לְפָנִים

מִתּוֹךְ אִישׁוֹן עֵינְכֶם הַתְּמִימָה

הַבִּינָה הַזֹּאת הַשּׁוֹבֵבָה,

הַטּוֹבָה מִדַּעַת וּמְזִמָּה!

וְעַתָּה יֵשׁ אֵשֵׁב וְאֶזְכֹּר

וְרֹאשִׁי אֶל בִּרְכַּי צוֹנֵחַ:

הָהּ אַיְכֶם, יְלָדַי הַטּוֹבִים,

גִּיל-מִי עַל עֲפַרְכֶם פּוֹרֵחַ?

1921

יעקב שטיינברג
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של יעקב שטיינברג
יצירה בהפתעה
רקע

בַּיָּעַר

מאת דוד פרישמן (פרוזה)

רָעש היער ורָעש, הָמה ופטפּט, ולכל אשר נשב הרוח, שם הניעו העצים את ראשיהם. הלא זה דרך העצים מעולם… כל ימי השנה, יום-יום למן הבֹּקר ועד הערב, היו טרודים עד למעלה ראש, לא מצאו מעולם אף רגע אחד פנוי לנפשם. אבל בבֹקר יום אחד והנה פלא נעשה. עץ-גֹפר רך וצעיר הביט במקרה על פני לוח-הטרף אשר לו, ופניו חורו מחרדת פתאום. אז יצעק בכל כחו: „הוי אֵל אלהי היערות ואפסי גנים רחוקים! הנה מחר יום החמשה-עשר בשבט –ראש השנה הוא –ואני לא שמתי לב ולא ידעתי! ”

והרוח אשר ביער, זה הפּטפּטן הזקן, אסף את קול-הקריאה הזה בכנפיו וימהר וישאהו עמו מעץ אל עץ, ומקץ רגעים אחדים ידע כל היער מסביב, מן הקצה האחד ועד הקצה השני, כי מחר ראש-השנה.

ויד גדולה ונפלאה היתה בלילה בכל העצים מסביב, ויהפכו וישֻׁנה מראיהם, כמו בא להם קסם פתאום, ובהיות הבֹּקר לא הכיר איש את מראה היער.

מאז הבֹּקר, כמעט שעלה עמוד השחר, עמדו העצים כֻּלם ביראה גדולה ובלי נוע ועיניהם נשואות השמימה. ביראת-שמים אשר אָרכה יום אחד אמרו למחות את כל פשעיהם ועֲוֹנותים אשר פשעו ואשר עוו במשך שנה אחת תמימה. הלא זה דרך עצי-היער מעולם…

כל היער מסביב, למקטניו ועד גדוליו, היה עטוף לבנים, הטליתים היו עשויות שלג זך, אשר נפל זה עתה מן השמים, והציציות היו נגררות אחריהן מעשה גושי-קרח ארוכים. שִׁטָּה זקנה ופתיה עטרה לראשה צניף לבן בתפארה.

ואימת חרדה גדולה נפלה על כל המחנה, והחרדה באה הפעם מקרב לב ונפש. שעה של התעוררות הגיעה. הבינו והרגישו פתאום כֻּלם את כל התֹּהו ואת כל הבֹהו אשר בחייהם, כי הבל וריק המה: את צעיריהם לוקחים מעמם להסיק בם את התנורים ואת זקניהם יכרתו מיער וגררו במגֵרה לעשות מהם קרשים… היש איש אשר יקנא בהם ובגורלם? או האם באמת זאת היא תכלית החיים ותכלית כל המעשה תחת השמים להיות כל עץ נע כל ימיו לכל רוח?… והעצים רגשו פתאום כלם יחדיו במרי שיחם, כי חם לבם בקרבם מאד.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.