ו    🔗

אֶל מִגְרָשׁ אֶחָד סָגוּר, קַן-קְדוּמִים,

מֵחֵיק הֲמוֹן הָעִיר נִתְעֵיתִי פַעַם,

בְּתוֹךְ סְגוֹר בָּתִּים שְׁחֹרִים וַעֲגוּמִים

הוּא נִכְלָה פֹה, כִּשְׁאֵרִית שְׁכֵחַת-טַעַם.

בָּאֶמְצַע עָמַד עֵץ יְבַשׁ-עֲנָפִים

וְסַפְסָל שַׁח אֶל גִּזְעוֹ הַקֵּרֵחַ,

וְצַלְמֵי-אָדָם צְפוּפֵי-גֵו וְרָפִים

פֹּה יָשְׁבוּ דֹם בְּעֶצֶב לֵב לוֹקֵחַ.

הָעֶרֶב בָּא, וְקוֹל הָעִיר עוֹד הָמָה,

אַךְ שָׁקְטוּ פְנֵי הַמִּגְרָשׁ הַנִּזְעָמִים,

וּכְמוֹ רַק פֹּה הָעֶרֶב נָטַף דְּמָמָה,

לְאַגָּן זֶה מְלֵא-דְמִי מִכְּבָר הַיָּמִים.

וָאֶתְאַו אַף-אֲנִי מְאֹד לָשֶׁבֶת

עַל סַפְסָל זֶה, בְּסוֹד יְגִיעֵי-כֹחַ:

עַל פִּצְעֵי-לֵב מְכַסָּה פֹה עַצֶּבֶת,

וְעֶצֶב רַב מַה-יִּיטַב פֹּה לִשְׁכֹּחַ.